סמינריון בחינוך תואר שני - שימוש בטלפון נייד בהוראה צעד נכון או מסיח דעת? עמדות המורים בנושא

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2016
מספר מילים 3944
מספר מקורות 20

תקציר העבודה

מבוא : בעבודה זו אחקור את נושא שילוב טלפונים ניידים בהוראה. נושא זה  הוא נושא שנוי במחלוקת בקרב המורים, חלקם רואים בו כמפריע ומסיח דעת, ולא רואים בו כלי פדגוגי יעיל, או כלי שניתן לעבוד בעזרתו בכיתה. מטרת המחקר היא לבדוק מהי עמדת המורים כלפי שילוב הטלפון הנייד והאם המורים מכירים בטלפון ככלי שיכול לתרום לתלמיד בזמן הלמידה. שילוב הטלפון הנייד מגיע לכיתה לאחר שבשנים האחרונות, בתי ספר רבים החלו לשלב טכנולוגיות שונות בתהליך הלמידה. בעבודה זו אראה את היתרונות הרבים שהטכנולוגיה מציעה, ואחקור האם המורים מאמינים שניתן ללמד בדרכים המסורתיות, ללא אמצעים ממוחשבים חדישים. נושא זה מסקרן אותי מכיוון שהיום לכל תלמיד יש טלפון נייד חכם, המצויד באפליקציות  שונות ובאביזרים טכנולוגיים חכמים ומהירים. אני מעוניינת לחקור מקרוב את הנושא ולבדוק האם אנו כחלק ממערכת חינוך, יכולים לקרב את עולמם של התלמידים אל כתלי בית הספר? האם מסוגלים ורוצים לקחת חלק בשינוי הטכנולוגי שחל בשנים האחרונות, ולהביאו למערכת החינוך, על מנת לא להישאר מאחור? האם אנו מסוגלים להכיר ביתרונות הרבים של הטלפון, ולגייס אותו להיות כלי חינוכי פדגוגי, ולא להתייחס אליו כאל מכשיר מסיח דעת, וכאל גורם מפריע. המחקר מראה כיצד  ניתן לגשר על הפערים בין תפיסות המורים ובין תפיסות התלמידים בנוגע לטלפון הנייד. מסקרן לראות האם המורים מכירים ביתרונות הטלפון, האם הם מודעים לאפשרויות הרבות שהטלפון מזמן בהוראה? חשוב להכיר בטענות המורים ובחששותיהם מפני השימוש בטלפון, ולהציג דרך פעולה אשר תגרום להם לשנות את דעתם, לגשר על פערי הידע  ולבנות תכנית לימודים אחידה, לכל אחד ממקצועות הלימוד בשילובו של הטלפון הנייד. שילוב טכנולוגיות בתהליכי ההוראה משתנה בין המורים.  תפיסת מרבית המורים כלפי טכנולוגיות שונות היא חיובית, אך לא נעשה בהן שימוש מספק. על פי אפללו (2012) מורים הביעו עמדות חיוביות בנושא חשיבות המחשב לקידום הלמידה, ולקידום המקצועי שלהם. עם זאת, הרבה מורים סבורים שלמידה משמעותית אינה צריכה להתבצע באמצעות טכנולוגיות למיניהן. על פי המאמר, חל שיפור משמעותי בשילוב מחשבים בהוראה, אך שילוב זה מתמקד בפעולות בסיסיות כגון : חיפוש מערכי שיעור ברשת, שימוש במצגות ודואר אלקטרוני. אמצעים מתקדמים יותר כמו אתר כיתתי או למידה שיתופית, נמוך מהציפיות, בנוסף המורים אינם דורשים מהתלמידים להכין מטלות מתוקשבות. מכאן ניתן להסיק כי כמעט ואין שימוש במחשב לצורך קיום תקשורת ולמידה מחוץ לשעות בית הספר. במחקר של Hammonds, Matherson, Wilson & Wright  (2013),  הכותבים מעלים סוגיה זהה למאמרה של אפללו:
המורים אינם מכירים בערך של שילוב הטכנולוגיות בהוראה. כלומר, בית הספר יכול להיות ממוחשב, בעל לוחות אינטראקטיביים  ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים ומגוונים. אך,  כל עוד המורים לא יעשו שינוי בתפיסתם, לא ניתן יהיה לנצל את יתרונות הכלים הטכנולוגיים השונים. שילוב טכנולוגיות אינו מוגדר רק כשימוש במחשב או בכלים טכנולוגיים, אלא, שינוי קיים ומתמשך בתוך בית הספר, הנגרם על ידי אימוץ כלים טכנולוגיים שונים, על מנת לסייע לתלמידים לבנות ידע ולפתור בעיות. שיטת הלמידה צריכה גם היא להשתנות, ולהיות ממוקדת תלמיד.
כיום, לא ניתן להגיע לשינוי המיוחל הזה, מפני שהמורים אינם מיומנים, יש להם ידע שמאפשר להם שימוש בסיסי בלבד בטכנולוגיות המוצעות להם.