התנועה הציונית א.הסיבות לצמיחתה של התנועה הציונית במאה ה-19.
לצמיחתה של התנועה הציונית היו מספר גורמים :
1.  התעוררות לאומית בקרב עמי אירופה במהלך המאה ה-19 חלה התעוררות לאומית גדולה בקרב עמי אירופה השונים. הדבר התבטא בשאיפתם של עמים רבים להקים לעצמם "מדינת לאום" –יהודי אירופה הושפעו עמוקות (מאוד) מההתעוררות הלאומית שסביבם. הם ראו את מאבקיהם של העמים האחרים לחופש ולעצמאות והבינו שהגיעה גם שעתם (הגיע גם הזמן שלהם). ואולם, רבים מבין היהודים הבינו שהם עם נפרד ושתהיה להם בעיה להשתלב בשאיפות הלאומיות של העמים האחרים. עם זאת, גם אצלם (אצל היהודים) התפתחו שאיפות לאומיות – כלומר, גם הם רצו לחיות בחברה יהודית עם שורשים ומסורת, שפה וחגים, דגל והמנון – ומעל לכל : ריבונות מדינית (שליטה בעצמם ושטח משלהם).
שאיפות אלה היוו חלק מרכזי מהרצון להקים מדינה יהודית בארץ האבות (ישראל) שבירתה תהיה "ציון" (ירושלים).
2.  האכזבה מהאמנציפציה ופתרון ההשתלבות יהודי מערב אירופה התאכזבו קשות הן מתנועת ההשכלה והן מהאמנציפציה שקיבלו במהלך המאה ה-19. הם האמינו שבזכות רעיונות ההשכלה המתקדמים ובזכות השוויון שקיבלו (האמנציפציה) הם יוכלו סוף סוף להשתלב בחברה שסביבם ולחיות בשקט בין שכניהם הגרמנים, הצרפתים, האיטלקים וכו'.
ההשתלבות בחברה נראתה להם כפתרון הטוב ביותר לבעיית האנטישמיות שהייתה קיימת מאז ומעולם. בהתחלה היה נדמה שזהו אכן המצב אבל השתלבותם הייתה זמנית וחלקית ובסופו של דבר הם הפכו דחויים עוד יותר מבעבר. דחייתם של היהודים גרמה לרבים מהם לאבד את תקוותם לחיים שלווים בגולה. הם החלו לחפש לעצמם פתרון אחר.
3.  האנטישמיות המודרנית הגואה (מתגברת).
הצלחתם הכלכלית של היהודים בעקבות האמנציפציה הביאה לשנאה אדירה כלפיהם ("אנטישמיות"). הייתה זו שנאה מסוג חדש שהתבססה על תורות גזעניות ומדעיות. במערב אירופה התבטאה שנאה זו בעיקר בהסתה : בעיתונים, בספרים, בהפליה מחודשת ובפעילות פוליטית (מפלגות וליגות אנטישמיות). אבל במזרח אירופה נפגעו היהודים פיזית (פוגרומים, רצח, פרעות), וביטחונם האישי התדרדר מאוד. דוגמאות לכך הם הפוגרומים בדרום רוסיה בשנת 1881
("סופות בנגב") ופרעות קישינב הקשות (1903) שבמהלכם נרצחו כ-50 יהודים.
רבים הבינו שקיימת סכנה אמיתית לקיומם ושעליהם לפעול כדי לפתור את בעייתם במקום לחכות 'למשיח'. בזמן שכל עמי אירופה נמצאו על אדמתם ונאבקו שם על עצמאותם, היו היהודים גוף זר ללא בית או אדמה. תושבי אירופה לעולם לא יקבלו אותם כחלק מהם ולכן חייבים היהודים להשיג לעצמם טריטוריה משלהם (שטח, מדינה). כך אמר פינסקר בספרו "אוטואמנציפציה" : בעיני החיים – היהודי הוא מת, בעיני עם הארץ – זר, בעיני התושבים – נע ונד, בעיני בעל הנכסים – קבצן, בעיני העניים – מיליונר נצלן, בעיני הפטריוט – חסר ארץ אבות, ובעיני כולם – מתחרה שנוא".
ב. הרצל- תחנות בחייו נולד ב 1860 בהונגריה להורים יהודים משכילים ומתבוללים בעלי תפיסת עולם חילונית. בנעוריו עבר לוינה ושם למד משפטים וספרות. בתקופת לימודיו נחשף לראשונה לגילויי אנטישמיות. עם סיום לימודיו הוא מחליט לעסוק בספרות ובמחזאות וזוכה להצלחה רבה.
הרצל החל לעסוק בעיתונאות וב 1891 הוא מתמנה לכתב בעיתון וינאי ידוע. הוא נשלח מטעם העיתון לפריז. בזמן שהותו בפריז מתרחש משפט דרייפוס (1894). הרצל העיתונאי מסקר את משפט דרייפוס בצרפת. משפט דרייפוס שביטא את שיאה של האנטישמיות בצרפת, שנחשבה למדינה מתקדמת, דמוקרטית ותרבותית, זעזע את הרצל וחשף אותו לאנטישמיות ולשנאה הרבה שהייתה בחברה, בשלטון ובצבא הצרפתי. בעיני הרצל הפך דרייפוס המושפל לסמל של גורל יהודי האמנסיפציה, שמקבלים את שפתה, דרכיה, דעותיה של החברה המודרנית ורואים עצמם כשייכים אליה, אולם החברה חוסמת את אפשרות השתלבותם בתוכה ומשפילה אותם. משפט דרייפוס וההתפרצויות האנטישמיות שנלוו לו הוכיחו להרצל כי היהודים לא יכולים להשתלב בחברה הסובבת אותם והיו אחד מהגורמים שעוררו את הרצל להעלות תוכנית לפתרון הבעיה היהודית, אותה פרסם בספרו: "מדינת היהודים – ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים", שפורסם בשנת 1896.
ג. ההסבר לבעיית העם היהודי בגולה ופתרונה ע"פ תורתו של הרצל –
פעולותיהם של הציונים בארץ ישראל עד מלחמת העולם הראשונה העלייה לארץ ישראל עד מלחמת העולם הראשונה:
מבוא
עד מלחמת העולם הראשונה גדל היישוב היהודי בעשרות אלפי עולים יהודים.  היו שני גלי עליה מרכזיים "העליה הראשונה" (1881-901) ו"העלייה השנייה"  (1901-1904) מאפייני העולים רוב העולים בעליה הראשונה, ובמיוחד אלה ממזרח אירופה היו בעלי משפחות, אנשים דתיים-מסורתיים, וחלקם בעלי הון בינוניים. בולטת בקרב העולים בעלייה הראשונה הייתה קבוצה קטנה של צעירים, כמה עשרות בלבד, אשר כונתה "ביל"ו" – "בית יעקב לכו ונלכה". הם ראו את עצמם חלוצים לפני העם היהודי, בעלי תפיסה לאומית, והם התכוונו לבנות מודל של התיישבות חקלאית  בא"י.
רוב העולים בעליה השנייה היו יהודים, שנמלטו מאימת האנטישמיות, אך ביניהם היה גרעין גדול של יהודים פועלים ציונים ששאפו להתחיל ולממש את חזונה של התנועה הציונית ולבנות מסגרות פעילות חדשות עבור היהודים בא"י.
הגורמים לעליית  יהודים לא"י –