אנטיגונה מחזה יווני קלאסי מאת סופוקלס.
פרולוגוס- אקספוזיציה זמן: עם עלות השחר מיד לאחר מלמחת האחים.
מקום: חדר ארמון המלך.
דמויות: אנטיגונה ואיסמנה.
רקע: אנטיגונה מספרת על מלחמת האחים, על גורל המשפחה (חטאו של אדיפוס) ומציגה את צו המלך שאוסר לקבור את פולינקס.
איסמנה אנטיגונה פחדנית צייתנית קונפורמיסטית מצייתת לחוקי המלך פועלת על פי ההיגיון- שקולה ורציונלית ריאליסטית עומדת בציפיות החברה אכפתית מודעת לחולשת הנשים לעומת כוח הגברים אמיצה ערכית אינדיבידואליסטית- עצמאית מרדנית פמיניסטית חזקה עקשנית ונחושה חמת מזג נאמנה למשפחה אימפולסיבית נונ-קומפורמיסטית- הולכת נגד הזרם אסרטיבית מנהיגה המסקנה מן ההשוואה בין האחיות היא שהן דמויות מנוגדות. תפקידה של איסמנה הוא להאיר על דרך הניגוד את דמותה של אנטיגונה. איסמנה היא האישה המצויה המאפיינת את שאר הנשים בתקופתה, לעומת זאת אנטיגונה היא הדמות היוצאת דופן שמעטות מהנשים יכולות להנהיג כמוה. בפרולוגוס מוצג לראשונה הקונפליקט בין חוק המלך לחוק האלים. אנטיגונה מסתמכת על חוק האלים והיא טוענת שחוק זה נצחי לעומת חוק המלך שהוא זמני ויכול להשתנות- בו תומכת איסמנה.
תמונה ראשונה פותחת בהופעת קראון המלך שנושא נאום הכתרה, ובו מצהיר שביטחון אנשי העיר חשוב לו וטובת העיר עומדת לנגד עיניו יותר מטובת המשפחה. הוא אומר שמי שימרה את פיו צפוי לעונש והוא מעוניין שזקני העיר(המקהלה) יתמכו בו ויאשרו את הצו, ואכן המקהלה עושה זאת.
–
יסודות הטרגדיה:
1 . המעשה המביש: זהו מעשה או סדרת מעשים אשר נעשים בדרך כלל על ידי הגיבור הטראגי, משפיעים ישירות וגורמים לסבל המרכזי ביצירה. המעשה המביש פוגע בנורמות המקובלות, פגיעה מוסרית, דתית, חברתית וכו'.
2. הסבל: המעשה המביש גורם לגיבור עונש וסבל. הסבל חייב להיות הקשה ביותר שאדם יכול להרגיש ולסבול. לסבל צריכה להיות השפעה הרסנית, והוא כרוך באובדנו הגמור של האדם הסובל, ולכן לעיתים הוא מסתיים במוות.
הסבל חייב להביא את הגיבור לידיעה.
3. הידיעה: בעקבות הסבל מגיע הגיבור לידיעה הטראגית שהוא טעה. הגיבור מבין שהוא –
יישום יסודות הטרגדיה במחזה זה:
– המעשה המביש- הצו שמוציא המלך קראון נגד קבורת פולינקס.
– הסבל- מכיוון שיש שני גיבורים טראגיים, ניתן לומר שקראון סובל בסוף המחזה כאשר הוא מבין את הטעות שלו ואת העובדה שהוא אשם במות יקיריו ובנפילת ממלכתו. הוא סובל עד כדי כך שהוא מבקש למות.
אנטיגונה מביעה את הסבל בתמונה הרביעית כאשר היא מקוננת על עצמה ומתייסרת על כך שלא זכתה לממש את עצמה כאמא, כאישה לבעל, כבעלת משפחה ושגורלה נחרץ עליה בטרם עשתה את המעשה (נולדה בחטא). – הידיעה: קראון מגיע לידיעה בסוף המחזה לאחר שכל משפחתו מתה ואשתו ובנו מאשימים אותו בכך. קראון מביע חרטה על המעשה אבל זה מאוחר מדי. אנטיגונה מודה כבר בהתחלה במעשה אבל היא לא מודעת לכך שהיא חוטאת בחטא ההיבריס, היא בטוחה בצדקתה –