נולדתי וגדלתי בירושלים בשכונת שערי חסד.
השכונה שמלאו לה למעלה ממאה שנים הוקמה ע"י חברת גמ"ח כדי לעזור לתלמידי חכמים השוקדים על התורה בדיור מוזל ועוד.
ככל ילדי השכונה, ביום בו מלאו לי שלוש שנים, לאחר שגזזו את מחלפות ראשי הובאתי אל "החיידר" בבית הכנסת של השכונה, והתחלתי בלימוד אותיות א' ב', כמובן שמאותו יום הפכתי לתלמיד מן המניין שהרי אני כבר בן שלש. על המושג "שנתון לימודים" הם לא שמעו.
המלמד הרב יעקב ישראל ויינברג זצ"ל היה אז בן שמונים וחמש כאשר ברזומה האישי שלו למעלה משבעים שנות הוראה. בכל שנות קיום החיידר היה מגיע המלמד מדי בוקר סמוך לשעה 9 לבית הכנסת היה אוסף את הסידורים שנשארו פזורים על השולחנות, מסדר את הספסלים ומתחיל ללמד את ילדי השכונה.
בתוך "הכיתה" למדו ילדים בגילאים שונים החל מגיל 3 שנים ועד גיל 7-8 שנים, כמובן שכל אחד למד באופן אינדיבידואלי, לפי רמתו והשגתו, הצעירים ישבו עם המלמד כל אחד בתורו ושננו את אותיות ה – א' ב', הבוגרים יותר התאמנו על קריאה בשטף תוך שימת לב לכללי הדקדוק ועל הבנת הנקרא, בשילוב פירושים על התורה על פי פרשנים שונים.
כך התנהל לו מוסד זה במשך עשרות שנים ללא מנהלים ללא מפקחים וללא תכניות לימודים, והילדים שידעו לקרוא כבר בגיל שלוש וחצי או ארבע גדלו והמשיכו להגות בתורת ה' בשמחה. לא שמעו שם על הפרעות קשב וריכוז לא היו מורות מקדמות והחדר של היועצת לא נבנה מעולם.
כמובן שחומר הלימודים כלל הוראת הקריאה ויחד עימה הוראת דקדוק לשון הקודש לפרטי פרטים, לימוד חומש (תורה שבכתב) עם תרגום סימולטני בע"פ, ובגילאים גדולים יותר לימוד משנה. סדר היום כלל גם תפילה וברכת המזון. מקצועות נוספים שנלמד בחיידר היו חשבון וכתיבה בעברית, אך הם לא היוו חלק חשוב מסדר היום, אלא נספח ארעי בשעות אחה"צ. בסוף יום הלימודים ישבו כל התלמידים לקרוא יחד "קריאת שמע שעל המיטה", הרי מישהו צריך להרגיל אותם לכך ולעקוב אחר הקריאה הרהוטה שלהם גם בתפילה זו.
כאשר הגעתי לגיל 7 נפטר המלמד, ועברתי ללמוד בתלמוד תורה שהיה דומה יותר לבתי הספר המקובלים כיום מאשר לחיידר בו למדתי בשנים הקודמות. במוסד החדש היתה כיתה מסודרת, צלצול בסופו של כל שיעור, היה חדר מורים וכו'.
השינויים היו רבים ומהותיים, החל מצורת הלימוד הפרונטלית הנהוגה בבתי הספר של ימינו, גיל תחילת הלימוד, היקף חומר הלימודים, ההנהלה והצוות ועוד.
שנים רבות תהיתי וחשבתי על ההבדלים האדירים בין שני מוסדות חינוך אלו, וכאשר הפכתי למחנך בעצמי צפו ועלו בראשי אותן מחשבות והחלטתי שאת עבודת הגמר שלי אשקיע בנושא זה. האם החיידר הישן והקטן לא היה מוצלח? האם התלמידים שגדלו בו במשך שנות דור לא היו תוצר ראוי? אולי הפוך, השיטה הישנה היתה יעילה יותר, אבל כמו הרבה שינויים שגרמה המודרניזציה היא פגעה גם במערכות החינוך.
היכן האמת?