גיבור ואנטי גיבור - "לב החשכה"

מוסד לימוד
סוג העבודה
מספר ממ"ן 11
מקצוע
קורס
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2017
מספר מילים 2846
מספר מקורות 3

תקציר העבודה

ממ"ן 11 – "גיבור ואנטי גיבור ברומן המודרני" ציון 97 – ראשי פרקים מתוך התשובות שאלה 1:
יחידה 3 מסבירה את נאמנותו של מרלו לקורץ כנובעת מאחת משתי סיבות:
הסיבה הראשונה אותה מציגה היחידה לנאמנותו החזקה, היא כי קורץ הוא השד החזק ביותר ואותו מרלו מעדיף על פני השדים החלשים, העיוורים והנבובים. קורץ מיוצג כדמות השטן לאורך כל היצירה, והדבר בא לידי ביטוי בכמה ביטויים.
הסיבה השנייה היא ההכרזה המוסרית החזקה אותה אומר קורץ ברגעיו האחרונים והיא "הזוועה! הזוועה!" (עמוד 104). הכרזה זו מהווה ביקורת עצמית של קורץ כלפיו וכלפי הקיום האנושי בכללותו – את האדם לא ניתן לרסן והוא בסופו של היום חיה ככל החיות, הנלחמת על הזכות קיומה ורודפת אחר סיפוק גחמותיו המזדמנות מתוך מחשבה אנוכית.
לעומת זאת, יחידה 13 מציגה את נאמנותו של מרלו לקורץ מתוך הבטחה שנתן לאנשי החברה הבלגית לשמור על שמו הטוב של קורץ ("אני לא אזיק לשמו הטוב של מר קורץ" הוא אומר, בעמוד 94). ההבדל הקיים בין שתי הגישות הוא באופן בו מוצגת מוסריותו של מרלו. שאלה 3:
א. סיפור מסגרת:
סיפור מסגרת הוא מרכיב עלילתי, הבונה את היצירה בצורת סיפור בתוך סיפור. הסיפור המרכזי ממוסגר על ידי סיפור מסגרת, המציג לרוב את הרקע והסיבות או את ההקשר בו מובא הסיפור העיקרי. סיפור בהכרח מופיע בתחילת היצירה ובסיומה, אך יכול להופיע גם בנקודות אחדות במרכזה.
תפקידי סיפור המסגרת הם הענקת רקע לסיפור המרכזי, בניית האווירה, הצגת הנפשות הפועלות (או לפחות את חלקן), העמדת המוטיבים המרכזיים ומתן הכוונה אידאולוגית מסוימת.
ברומן "לב החשכה", סיפורו של מרלו ממוסגר בין קטע פותח לבין קטע סוגר מפי המספר הראשון.
במהלך סיפורו של מרלו, יש מספר קטיעות (עמודים 43, 53 ו-72). להלן תפקידי סיפור המסגרת כפי שהם באים לידי ביטוי ב"לב החשכה".
ב. מרלו כמספר לאחר מעשה:
מרלו הוא מספר דמות, כלומר אחת הדמויות ביצירה. ידיעתו ורמת הבנתו מוגבלת בהיקפה והוא מקביל לכל אדם רגיל. נוסף על כך, מרלו הוא מספר דמות לאחר מעשה (רטרוספקטיבי), המספר על מה שקרה לו בעבר וחלף זמן מסוים מהזמן בו חווה את האירועים. המספר יכול להיות לאחר זמן רב, ולהשתמש בתובנות אותן רכש במהלך חווייתו. מרלו מספר את סיפורו לפי הסדר הכרונולוגי של המאורעות ואינו מוסר את מסקנותיו במפורש, כך שדבריו יכולים להתרחש בזמן אמת. הבעיה המתעוררת: האם המשמעות ומידת החשיבות שמייחס מרלו לאירועים המתרחשים ולרגשותיו לא נובעת מראייה רטרוספקטיבית?