מוסכמות יסוד של הרומן במאה ה-19

שנת הגשה 2018, 7011 מילים

מוסכמות יסוד של הרומן במאה ה-19
1 – עלילה כרונולוגית סיבתית (סיבה ותוצאה, כאשר העלילה זורמת מנקודה בזמן לכיוון נקודה מאוחרת).
2- שימוש במספר כל יודע.
3- דרכים / כלים / אמצעים לאפיון הדמויות (אפיון ישיר /אפיון עקיף).
4- הצגה מפורטת של רקע חברתי.
5- נטייה לשימוש בסיום סגור.
במאה ה-19 רווחה תופעה של חיבור רומנים, אשר בניהם היה (נמצא) מכנה משותף, כאילו מוסכם בעל-פה בין מחברי הרומנים לפעול על פיו.
בשלושת הרומנים הראשונים בהם נעסוק במהלך הקורס והם: “אבא גוריו” , “אנה קרנינה” , “החטא ועונשו” מחבריהם פעלו בצורה נאמנה על פי המוסכמות הנ”ל, לעומת זאת בשני הרומנים האחרים שנעסוק בהם בהמשך: “דיוקנה של גברת” ו “מדאם בובארי”, חלה שחיקה במוסכמות אלה ומחבריהם לא דבקו באופן מלא בחמש המוסכמות שצוינו לעיל.
נקודת המוצא שלנו בקורס זה, היא איך חמש המוסכמות ביחד או כל אחת לחוד משרתות את התימות ואת הנושאים המופיעים ברומנים, דבר העשוי להקל את מלאכת ביאור כוללת של חמשת הרומנים הנ”ל.
במילים אחרות: איך המוסכמות של המאה ה-19
עיצבו את הרעיון (נות) בכל אחד מהרומנים.
דיון בחמש המוסכמות ייושם על כל אחת מחמש היצירות הקלאסיות שנבחרו לקורס, כאשר יינתן הסבר מדוע עיקר עיסוקו יהיה במוסכמות ולא בדיון בתכנים הרעיוניים של הרומנים. הדיון שלנו יתמקד בדרכי העיצוב של היצירה המאפיינת רומן כרומן, כאשר חמש המוסכמות אופייניות אך ורק לרומן של המאה ה-19, ואילו התכנים והרעיונות אינם אופייניים אך ורק לרומן, אלא גם ליצירות ספרות אחרות וגם ליצירות / לחיבורים שאינן ספרות כמו מאמר, נאום, קטע הגותי וכדומה.
מן הראוי לציין כי אופיין של חמש המוסכמות שצוינו לעיל עשוי להשתנות מתקופה לתקופה ומסוג ספרותי אחד לסוג ספרותי אחר, אי לכך הדיון בהן במסגרת זו בא לשפוך אור על האופי של הרומן במאה ה-19, בגלל המספר העצום של הרומנים שנכתבו (חוברו) בתקופה זו, ובגלל הפופולאריות (האהדה) הרבה לה זכה סוג ספרותי זה.
כאמור, קיים הבדל בהשתקפותן של חמש המוסכמות בין שלושת הרומנים הראשונים בהם נדון במחצית הראשונה של הקורס, לבין שני הרומנים שבהם נדון בחלקו השני של הקורס, ואשר בהם חלה שחיקה במוסכמות, והופעת סימנים (מאפיינים) של הרומן המודרני.
מן הראוי לציין כי השימוש בחמש המוסכמות אינו בא לידי ביטוי באותה מידה בכל היצירות שנדון בהן. ייתכן שברומן מסוים יהיו הדגשים של היבטים מסוימים של מוסכמה מסוימת, אך ברומן אחר יודגשו היבטים אחרים של מוסכמה זו, או יובלו ויודגשו מוסכמות אחרות.
1. המוסכמה הראשונה שנתייחס אליה היא “העלילה”, כלומר, טכניקת השימוש בעלילה.
הגדרת העלילה: רצף של (שרשרת של) התרחשויות מסביב לדמויות מסוימות, כאשר בין ההתרחשויות יש קשר סיבתי ויש הליכה על פי סדר כרונולוגי. ייתכן שלא בכל עלילה ניתן למצוא את כל המרכיבים האלה יחד, לכן ננהל את הדיון במוסכמה הזו בשני מישורים:

3- המוסכמה השלישית מוסכמת “המספר כל יודע”: המוסכמה הזו אופיינית מאוד לרומן של המאה ה-19, המספר הכל יודע מצוי מחוץ לעולם הסיפור. הידיעה שלו אינה מוגבלת והוא מעין קול או ישות מופשטת שיש לה יכולת לחדור ולהגיע לכל מקום בכל נקודת זמן –
4- המוסכמה הרביעית מוסכמת “הרקע
החברתי”: מוסכמה זו מהווה / משמשת כגורם חשוב בעיצוב הרומן של המאה ה- 19, והיא קשורה לשלושה גורמים:
1-
5- המוסכמה החמישית מוסכמת “הסיום הסגור”: במאה ה-19 יש נטייה לסיים את הרומן בצורה שבה מצבים, התרחשויות, קונפליקטים ותימות מגיעים לידי פתרון, כלומר סיום באירוע בעל חשיבות מכרעת המסיים מעגל של אירועים. לעומת זאת, הרומן של המאה ה-20 נוטה להשאיר את הסיום פתוח, רומן זה התפתח כתגובת נגד לרומן של המאה ה-19. מן –

מילות מפתח
מקצוע/ות
מספר מילים 7011
מספר מקורות 3
שנת הגשה 2018