מוסכמות יסוד של הרומן במאה ה-19

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2018
מספר מילים 10141
מספר מקורות 1

תקציר העבודה

"דיוקנה של גברת":
*העלילה: החומרים המרכיבים (יוצרים) את העלילה כגון מאורעות, דמויות, נושאים וכו' נעשית בלשון קשה ומסובכת דבר האופייני לשיטת כתיבתו של הנרי ג'ימס בשנותו המאוחרות. חשוב להדגיש ולציין כי דמותה של איזבל מהווה גרעין הרומן ומוקדו הן מבחינת תהליך בנייתו והיווצרותו והן מבחינת הרעיונות המופיעים בו. הרומן כולו נבנה ונרקם סביב מעשיה של דמות זו המהווה את סוד יופיו וקסמו. קווי העלילה אינם קיימים ברומן זה כמו ברומנים אחרים שלמדנו, ויש בו קו עלילתי אחד ללא קווי עלילה משניים. אין גם מאורעות מסעירים ואין שינויים מרחיקי לכת המתחוללים במהלך הצגת העלילה. יש רק דמות אחת העומדת במרכז הרומן ונושאת בכל הנטל. הנרי ג'ימס מעלה ברומן הזה חוויות העוברות על הדמות המרכזית "איזבל" מיום הגיעה לאנגליה, דרך נישואיה לאוסמנד ועד החלטתה לשוב ולחיות עימו. שוב, יש לציין כי המאורעות הבונים את הסיפור "העלילה המרכזית והיחידה" נחשבים למשניים בחשיבותם לעומת הדמות המרכזית. אלה מאורעות יומיומיים, הם מתונים מאוד "אינם סוערים" ורק הקשר של איזבל למאורעות האלה הופך אותם מסתם מאורעות למאורעות מעניינים ודרמטיים. מסקנה היא שהדגש ברומן הזה מושם על חיי הנפש של הגיבורה ופרק 42 נחשב לפרק המעניין והחשוב ביותר ברומן, כי הוא מציץ (מוביל) ישירות לתודעה של איזבל ובדרך זו הוא שואף (חותר) להראות לנו איזה כח טמון בחיים הפנימיים "חיי הנפש" ומה הם עשויים לחולל ולעשות, אפילו כלפי דמות שמבחינה חיצונית חייה נראים רגילים (שגרתיים) מאוד.חייה של איזבל נראים כלפי חוץ כחיים רגילים, אך סערת הנפש המתחוללת בתוכה הופכת את החיים האלה לחיים דרמטיים ורבי חשיבות.
מחברי מקראת הקורס מסתייגים מקביעתו של ג'יימס, שפרק 42 הוא עיקר הרומן ושהוא מייצג את תכלית הרומן כולו. פרק זה מתאר את ליל השימורים וכולו מחשבות העולות בתודעה של איזבל, ובו נדחסים כל המאורעות שהתרחשו בשנות חייה "נישואיה" הראשונות. איזבל מפנימה את המאורעות האלה בתודעה שלה ובדרך זו ניתן ללמוד ולהקיש על הרומן כולו. חשוב לציין ולהדגיש כי לא כל הרומן הוא חיי הנפש הפנימיים. הוא בנוי ממאורעות חיצוניים הקשורים בעיקר לאיזבל, אך קטעים המתארים את המתרחש בנפשה חשובים, משום שההתרחשויות הפנימיות המתוארות (המתחוללות בנפשה) מציגות את מעשיה ומקדמות (מניעות) אותם. נוכח התמקדותו של הרומן הזה בחיי הנפש של הדמות הוא נחשב (נראה) כעומד על פרשת דרכים בין הרומן הישן לבין הרומן המודרני.
כאמור ברומן מתוארת מציאות ברורה ומוגדרת מחוץ לתודעה אך בעת ובעונה אחת הרומן מקדיש מקום רב למחשבות ולהתרשמויות של הדמות "איזבל", ומה שמייחד ומאפיין את הרומן, אלה לא המאורעות עצמם אלא דרך השתקפותם בתודעה של הגיבורה.
*הקשר בין סוג הדמויות ברומן לאופי האירועים בעלילה: סוג הדמות שאיזבל ממלאת ומייצגת ברומן הזה מביא לכך שאופי האירועים וההתרחשויות העולם החיצוני הסובב אותה יכול להיות פחות סוער וחלק רב מהם יהיו פנימיים. ברומן קיימים, בדרך כלל, מצבים בהם הדמויות פועלות בהשפעת האירועים הפוקדים אותן מבלי לגלות הרבה על אופייה של הדמות עצמה או על המיוחד שבה. הדמויות יכולות להיות נטולות מורכבות פסיכולוגית והסיבתיות המסבירה את ההתפתחות של האירועים היא חיצונית בעיקרה ולכן היא מקשרת בין האירועים ולא בין פעולות שעושה הדמות לבין אופייה, אך ברומן שלפנינו "דיוקנה של גברת" הדמות אינה באה רק כדי לשרת את העלילה, אלא היא דמות מיוחדת והרומן מתמקד בה.
הרומן של המאה ה-19 ש בו מעשים ואירועים חיצוניים המתרחשים הודות לדמויות בעלות אופי מגובש מאוד והאירועים האלה מחלקים את הדמויות לאיכויות שונות על פי מידת מעורבותן באירועים ובהתרחשויות. האירועים החיצוניים משרתים את הדמות ומאירים את התפתחותה הנפשית.
ברומן הזה ישנה דמות העומדת במרכזו, זו דמות מעניינת ומסקרנת, שהאירועים מסביב קשורים בה ומאירים אותה כדמות מרכזית. ברומן עצמו יש גם אירועים חיצוניים וגם אירועים פנימיים והשאלה היא איזה סוג סיבתיות מקשר בין האירועים? האם זאת סיבתיות חיצונית או האם זאת סיבתיות פנימית. כדי לבדוק את סוג הסיבתיות יש קודם לבנות את שרשרת המאורעות החשובים המתרחשים בחיי איזבל מיום בואה לאנגליה עד יום חזרתה לרומא אל אוסמונד. שרשרת האירועים הזו מתחילה כאמור בהגיעה לאנגליה, נמשכת בדחייתה לחיזורים של לורד ורברטון ולאחר מכן לחיזורים של גודווד, פגישתה עם מאדם מרל, התרשמותה העזה מאוסמונד ופגישותיה הראשונות עימו והחלטתה לבחור בו (להינשא לו).
נשאלת השאלה: באיזה מאורע מבין כל אלו אשר תוארו מעלה יש לבחור ולראות בו כאירוע החשוב ביותר או המורכב ביותר? כדי להכריע בשאלה זו מומלץ ונוח יותר לעסוק במאורעות כולם ברמה של הפשטה גבוהה כדי לעקוב אחר תהליך התפתחותה של הדמות ויש להתחיל לפי הסדר עם בואה של איזבל לאנגליה. הפגישה עם מרת טאצ'ט מקדמת את הסיפור קדימה. ]גישה זו היא בזכות קשרי משפחה ישנים שנותקו קודם לכן (שנים רבות לפני כן) וכך ניתן להצביע על סיבתיות חיצונית לדמות, גם ההיכרות של איזבל עם לורד ברטון היא חיצונית לדמות. הפגישה של הדמות עם הדמויות השונות אינה זקוקה לתמרונים ולדקדוקים מורכבים וזה מבליט את הסיבתיות החיצונית, אך כאשר יש התרחשויות מקריות ומפתיעות וכאשר יש פגישות חברתיות גדולות מימדים, הסיבתיות החיצונית מוצנעת (מובלעת) ובמקומה מופיעה סיבתיות מסוג אחר. דחייתה של איזבל לחיזורים ולהצעת הנישואין של לורד ורברטון אותו היא פוגשת במסגרת ההיכרות שלה עם ידידי משפחת טאצ'ט מנומקת על ידי איזבל בנימוקים חיצוניים, היא מסבירה מדוע היא דוחה את לורד ורברטון. נימוקים אלה נראים מפורשים, אך הם נשמעים תמוהים ומוזרים ומסביב להם נוצר ערפול (דרך הצגתם) והקורא צריך לטרוח כדי לגלות מה הסיבות האמיתיות לדחיית חיזוריו והצעת הנישואין שלו. מבין הנימוקים האלה ניתן לציין ולהעלות:
1- נישואין אלה יכבלו אותה וישללו ממנה את עצמאותה ואת החופש שלה.
2- היא מתעקשת שיש לה גורל הקשור בסבל ובצער והנישואין עם וורברטון שהוא אדם טוב מאוד יסבלו מגורל זה.
3- וורברטון טוב מדי, מושלם מדי, מבטיח חיים נטולי דאגות וכך הוא מהווה מכשול למימוש גורל שיש בו צער וסבל.
4- היא מודה כי איננה רוצה להינשא לו מכיוון שאיננה אוהבת אותו מספיק.
ארבעת הנימוקים האלו שהיא חוזרת עליהם שוב ושוב בהזדמנויות שונות יוצרים רושם שהיא עדיין לא גיבשה את דעתה בעניין הזה, וזו לא הסיבה האמיתית העומדת מאחורי דחייתה להצעת הנישואין של לורד וורברטון. זה יוצר רושם כי התנהגותה של איזבל אינה מובנת ולא ניתן להסביר אותה. כך נוצר ערפול סביב דבריה, למרות שחלק מהניסוחים שלה קצר, ניסוחים אלה מסובכים ומפותלים ולנימוקים שלה יש אופי רעיוני מופשט שאינו אופייני לנערה צעירה. נימוקים אלה נראים תמוהים ומוזרים בעיני הקורא, בעיני מכריה ובעיני בני משפחתה וגם בעיני המספר.
הנימוקים האלו בכללם מאשרים ומוכיחים מסקנה חד משמעית: ההקשר הסיבתי נבנה על ידי הקורא סביב נימוקים אלה אינו קשור במאורע שקרה קודם, אלא הוא קשור / תלוי באופייה של הדמות, באישיותה ובמבנה הנפשי שלה.
דחייתו של גודווד על ידי איזבל: גם בעניין זה איזבל נותנת נימוקים כמעט זהים לאלה שנתנה כהסבר לדחיית וורברטון:
1- פחד שהנישואין יצמצמו את חירותה ויפגעו בעצמאותה.
2- כמו שהיא לא נתנה לוורברטון לכבוש אותה, כך שהיא לא תיתן לצעיר מבוסטון לתבוע עצמו בעלות עליה.
3- איננה רוצה להינשא וכמעט וודאי שלעולם לא תינשא, כי היא רוצה להישאר בלתי תלויה, עצמאית בשיפוטה ובהחלטתה, חופשייה ועומדת בזכות עצמה.
כאמור לגבי דחיית איש זה חוזרים כמה מהנימוקים שהעלתה קודם בנוגע –