ישנם מספר מאפייני ריכוזיות בין נדבכי השלטון בישראל עם קום המדינה ועד שנות ה80:אימוץ פקודת העיריות המנדטוריות – תפקידו של המנדט הבריטי היה לשלוט בחבל ארץ ישראל, תוך שאיפה לשמור על המצב הקיים ולמנוע שינויים קיצוניים בשטח המנדטורי. על מנת לקיים את מנדט זה כנדרש הוחלו חוקים שונים על האזור כדי לוודא שיש פיקוח ובקרה על הנעשה במקום. חוקים אלו אפשרו למנדט לשלוט ולקבוע לשלטון המקומי / קהילות מקומיות (אוכלוסיות יהודים וערבים) כיצד להתנהל באופן קפדני. פקודות אלו צמצמו את האוטונומיה של השלטון המקומי, תוך הגדלת הריכוזיות של הנציגים הבריטים שהיו אחראים באזור. עם קום המדינה, אומצו פקודות העיריות המנדטוריות דבר שאפשר לשלטון המרכזי התנהלות בריכוזיות גדולה והחלישו מאוד את השלטון המקומי.