שאלה 1:
א.      מסקנות המחקר: התלמידים שסומנו קיבלו מהמורים יחס מיוחד שכלל תשומת לב מרובה, עזרה, עידוד, תמיכה, מה שגרם לאותם התלמידים לעבור תהליך של נבואה המגשימה את עצמה.
דוגמא לביטוי שלישי- יוסי הוא ילד בן 14 התכונן למבחן במתמטיקה, פנה לאימו לקבלת עזרה, אימו הטיחה בפניו שהיא, אביו, וכל המשפחה, מעולם לא הצליחו במתמטיקה, ושהמקצוע ככל הנראה אבוד לו מראש, המורה למתמטיקה שזוכרת את אחים שלו וזוכרת שהם התקשו נורא ולא הצליחו, גם לא האמינה בו, הוא ניגש למבחן עם ציפיות מאוד נמוכות ונכשל.
דוגמא לביטוי חיובי- אבי נולד למשפחה של ספורטאים (אמא אלופת טניס, אבא שחקן פוטבול), בחטיבת ביניים היה תחרות כדורגל בין כל השכבות, על מישהו אחד שייצג את הבית ספר בתחרות חיצונית שקשורה בענף הספורט, אבי שנולד למשפחה כזאת, היה עם ביטחון עצמי גבוה יותר משאר התלמידים, ההורים דחפו אותו נורא, והמורה לספורט שידעה שהוא מגיע ממשפחה של ספורטאים האמינה בו והשקיעה יותר מאמצים בו מאשר בתלמידים אחרים, ואכן הוא ניצח בתחרות בבית הספר ויצא לייצג בתחרות החיצונית.
ב.      רמת השאיפה- השאיפה להגשים מטרה מסוימת.
סוג של מניע חיצוני, והיא רמת הביצוע שהיחיד שואף להגיע אליה, לסביבה יש השפעה עלייה. רוב המחקרים בתחום זה, מבוססים על ניסויים שמודדים רמת שאיפה לעומת רמת הביצוע. כאן משווים בעצם את ביצועיו לביצועיו עצמו, זה חיצוני מכיוון שאחרים הם אשר מודדים אותה, והמדידה מתייחסת למשימה המוטלת עליו על-ידי אחרים. רמת שאיפה משתנה כפונקציה של השוואה בין ציפיות לבין ביצועים בפועל. כדי למנוע כישלון ניתן לקבוע רמת שאיפה שהנבחן יוכל להשיגה, לא גבוהה מדי אך לא נמוכה מדי. המדידה נעשית דרך צפייה בביצועי התלמיד. ולכן רצוי שההורים והמורים יציבו בפני הילד רמת שאיפה מציאותית. קיימות יש 2 רמות:
1.      מציאותית- שמתחשבת בהישגים הקודמים. שתמוקם קצת מעל הביצוע הקודם. שהשאיפה לביצוע הבא תואמת/פרופורציונאלית מהביצוע הקודם, שהאדם לא מנותק מהביצוע הקודם.
2.      לא מציאותית-  רמת שאיפה גבוהה או נמוכה מידי ביחס להישגים הקודמים.
שאלה 2- א.      מהי הנעה? זהו מוטיבציה, גורמים שמדרבנים, שדוחפים, מכוונים בני אדם לפעול איך שהם פועלים. לכל התנהגות יש סיבה, אנשים לא פועלים באופן מקרי. הבעיה היא לאתר את הסיבה, בפרט אצל ילדים שפחות יכולים למקד ולהסביר. הנעה מחולקת ל-2 סוגים:
1.      הנעה חיצונית- האדם מבצע איזה שהיא התנהגות/פועל לשם השגת תגמול חיצוני (מהסביבה). למשל: מחמאות, כדי למצוא חן, מתנות, עלייה בדרגה, משכורת, פרס, תעודת הוקרה. הוא עושה לשם גורם חיצוני. מנתקים את כל העניין הפנימי שאדם שמה שמניע זו הנעה חיצונית עושה לשם תגמול חיצוני. זה מה שמניע את ההתנהגות שלו.
2 .      הנעה פנימית- האדם פועל לשם תחושה מספקת לכשעצמה. לא פועל לשם גיורם חיצוני, אלא לשם השגת סיפוק פנימי, כדי שירגיש יותר טוב, מסופק יותר. למשל: התנדבות, מתן בסתר, לומד כדי לדעת, להתפתח, ענייו, סקרנות.
ב.      – צרכים פיזיולוגים- מייצג את ההנעה הפנימית, האדם פועל לשם תחושה מספקת, שירגיש טוב יותר, מכיוון וזהו השלב הראשון של מאסלו, אלו הצרכים החיוניים ביותר לפרט, שאי אפשר להתקיים בלעדיים, שינה אוכל, שתיה, חמצן, טמפרטורת גוף, מתאימה. לדוגמא- תינוק שמגיע לאוויר העולם צריך וחייב את זה בשביל לשרוד, האדם פועל לשם תחושה מספקת לכשעצמה, ולא לשם השגת גמול חיצוני. כבוד והערכה- מייצג את זה יותר הנעה חיצונית, מכיוון ושלב זה מבוסס על כבוד והערכה מהסביבה, צורך ביוקרה, תעודות הערכה, קידום, מעמד. מדובר-