קלאסיקה בחקר התקשורת

מוסד לימוד
סוג העבודה
מספר ממ"ן 12
מקצוע
קורס
מילות מפתח , , , , , ,
שנת הגשה 2018
מספר מילים 1737
מספר מקורות 1

תקציר העבודה

ממן
1 2
שאלה
1 א.      מאמרם של לאנג ולאנג נכתב על רקע שנת 1953 בארצות הברית כאשר בתקופה זו מתחוללת מלחמה בין ארצות הברית לבין קוריאה . החוקרים ביצעו את מחקר הגישוש בצל המתיחות הנוצרת בין הנשיא טרומן לגנרל מקארתור ומטרתם הייתה לבדוק כיצד נצפה אירוע טלוויזיוני בעיני הצופים מהבית לעומת נראות האירוע מהמקום עצמו . ממצאי המחקר:  – לאחר איסוף הממצאים מכולם, הוחלט לנתח את האירוע ע"פ 3 נושאים עיקריים: הציפיות לקראת האירוע, השוואה בין האירוע בשטח לבין השידור שלו בטלוויזיה, האמצעים ששימשו להבניית האירוע בשידור הטלוויזיוני. החוקרים מציינים מספר ממצאים:
יצירת ציפיות מוקדמות – לאירוע חזרתו של מקארתור היו ציפיות מוקדמות שנוצרו על ידי יומני החדשות בקולנוע, הרדיו והעיתונים. הם תארו את החוויה שעתידה לקרות כסוג של איום. הייתה הכוונה כאילו עתיד להיות מופע ראווה. הייתה ציפייה לאספסוף המונים נלהבים, שיבושים בתחבורה. ניתוח הציפיות המוקדמות של הקהל שהיה בשטח הסתמך על 2 מקורות- עדויות של הצופים שתועדו בתצפית, וגם הציפיות האישיות של אורחי המחקר בעצמם. הצפיות המוקדמות היו לסוג של כאוס, המון מתלהם, בלאגן כללי והתנהגות פרועה שמתאימה לאספסוף. ציפיות אלו נוצרו בהשפעת דיווחי התקשורת שסיקרו את ביקוריו הקודמים של גנרל מקארתור, אבל בפועל התצפיתנים דיווחו על מציאות שונה לחלוטין. הקהל התנהג בצורה מאופקת, נשמר הסדר העירוני, וגם המניעים של הקהל שבה לצפות, היו שונים ממה שדווח בתקשורת.
כלומר, מהתקשורת היה ניתן להבין שהקהל מגיע כדי להריע לגנרל, לחלוק לו כבוד ולמחות על הדחתו –
תכונות המדיום הטלוויזיוני שאפשרו את הבניית האירוע:
·         ניידות של המצלמות אפשרה תצלומי תקריב על סצנות ספציפיות מעניינות.
·         צילום ממוקד של כל ההתרחשויות המשמעותיות וחיבורן יחד לכדי שרשרת אירועים אחת המעצימים את הדרמה.
·         התמקדות ממושכת לכל אורך השידור בגנרל עצמו, צילומי תגובה של הקהל המשולב ופס קול רציף של צהלות המונים ברקע.
·         הדיווחים והתיאורים של הקריינים והפרשנים ברקע, והראיונות הטלוויזיוניים עם אנשים מהקהל, הדגישו שוב ושוב את גול האירוע. הפרשנות ותצלומי התקריב העניקו לאירוע תחושה של ממד אישי שלא הייתה קיימת כלל אצל האנשים באירוע עצמו. בנוסף, הייתה חשיבות להדדיות שבין המסקרים למסוקרים, כלומר נוכחות המצלמה, אופן הבימוי והמודעות של המצולמים להופעתם בטלוויזיה השפיעה גם ההתרחשות בשטח.
ב.       כץ ודיין כותבים מאמר הערכה למאמרם של לאנג ולאנג ובמאמר ההערכה זה הם מציגים מה לפי דעתם חסר במאמר המקורי . לפי דעת כץ ודיין הדבר החסר במאמרם של לאנג ולאנג הוא מחקר התקבלות על קהל טלוויזיה . החוקרים לא הראו התעניינות בדרך שבה הצופים בבית צפו באירוע . הם לא הבינו שהם היו יכולים לבצע את אותה אתנוגרפיה שהם יישמו ברחובות גם בבתי הצופים . אילו היו עושים זאת , היו –
שאלה
2 . א.      הטענה המרכזית של החוקרים היא שהתקשורת ובפרט הטלוויזיה גורמת לצופים בבית להרגיש תחושה של קירבה וקשר חברתי עם מגישי הטלוויזיה שאותם הם רואים לעיתים קרובות ובאופן עקבי ( לאורך זמן). החוקרים סבורים שמדובר באשליה של קשר ומכנים את המצב הזה " יחסים פארה חברתיים" , כלומר הצופים מרגישים כאילו מגישי הטלוויזיה הם חלק מהמעגל החברתי שלהם , כך שהמושג הזה מבטא קשר בינאישי מדומה ולא אמיתי . הקידומת "פארה" באה לציין קירבה ודמיון בין מצבים שונים אבל ללא התאמה מלאה ולכן אינטראקציה פארה חברתית דומה בחלקה לאינטראקציה רגילה אבל לא באופן מלא  ולכן היא פחות אמיתית ופחות אותנטית מיחסים פנים אל פנים.
היחסים ההלו מתאפיינים בכך שהצופה יכול לשלוט בהם , ללא תחושה של מחויבות ,אחריות או מאמץ מצדו. הוא יכול לעזוב או לפרוש מהם מתי שהוא רוצה ( לכבות את הטלוויזיה) ולפנטז במסגרתם כל מה שהוא רוצה. ביחסים הפארה חברתיים אין הדדיות , מי שיוזם אותם אלה מגישי הטלוויזיה ש"מושכים" את הצופים לאינטראקציה הזו אבל הגבולות של היחסים ההלו –
שאלה
3 בכל הקשור לחקר התקשורת, מרשל מקלוהן נחשב לאחד החוקרים אשר הקדימו את זמנם וצפו את העתיד .  מקלוהן איבד את הרלוונטיות שלו בשנות ה70 כאשר חזה דברים מסוימים אשר לא התיישבו עם ההיגיון האנושי באותה תקופה , אם זאת בשנות ה-90 קיבל את הלגיטימיות והרלוונטיות המגיעה לו חזרה כאשר חלק מנבואותיו –