מבוא
הנושא שאדבר עליו הוא הסיכוי והסיכון בבחירת בתי-ספר בידי הורים, כלומר היתרונות והחסרונות הכרוכים במדיניות זו. כמו בנושאים רבים, גם בנושא זה יש תומכים ומתנגדים.
בשקפים הבאים אציג את הסוגיה המרכזית ברעיון הבחירה. לאחר מכן אציג את ההתייחסות מהספרות לרעיון זה. לאחר מכן אציג סיכום. אחר כך אעלה כמה שאלות לדיון. לבסוף אבחן את ההשלכות האפשריות בעתיד של רעיון זה.
הנושא והסוגיה הנדונה נושא מעורבות ההורים בבחירת המסגרות החינוכיות שיקבלו ילדיהם – כלומר המידה שבה ההורים יוכלו לבחור את בית-הספר שבו ילמדו ילדיהם – מעסיק מדינות רבות. המדינות השונות בעולם נבדלות זו מזו בדרך יישום רעיון הבחירה בחינוך. כך, במדינות מסוימות מאפשרים להורים לבחור בין בתי-ספר ציבוריים באותה רשות חינוכית, במדינות מסוימות מאפשרים להם לבחור בין בתי-ספר ציבוריים הן בתוך הרשות החינוכית והן מחוצה לה, ובמדינות מסוימות מאפשרים להם לבחור בין בתי-ספר ציבוריים –
המצב בעולם מאחורי רעיון הבחירה קיימת ההנחה, כי תחרות בין בתי-הספר על לבם של הורי התלמידים עשויה לשפר את רמת החינוך וההוראה בבתי-הספר (שחר,
1 994).
עירם (1994) בוחן במאמרו את המדיניות של ארבע מדינות בשאלת בחירת הורים בחינוך. המדינות שהוא בוחן הן: ארצות-הברית, בריטניה, הולנד וצרפת. מדינות אלה נבדלות זו מזו, הן במידה שבה ההורים יכולים לבחור בין בתי-ספר ציבוריים שונים, והן במידה שבה הם יכולים לבחור בין בתי-ספר ציבוריים לבתי-ספר פרטיים. צרפת ידועה באמונה שלה ב"בית-ספר משותף", הנתמך ומנוהל על-ידי המדינה, וזאת כדי לחנך את אזרחי העתיד לנאמנות לדרכה הפוליטית. הולנד משיגה מטרה זו באמצעות מתן להורים זכות לבחור בבית-הספר שמשקף את תפיסת עולמם, וכשאין בית-ספר כזה – באמצעות סיוע …
המצב בישראל חוק לימוד חובה נותן להורה אפשרות בחירה בין מסגרות חינוך שונות. באמצעות מגוון רחב של אפשרויות בחירה, החוק מעניק להורים גמישות רבה יותר בבחירת החינוך אותו יקבלו ילדיהם. בכך בא לידי ביטוי היבט הזכות של אפוטרופסות ההורים על חינוך ילדיהם. במסגרת החינוך היסודי יש להורים מידה רבה של בחירה. אפשרות אחת היא לשים את ילדיהם במוסד ממלכתי. אפשרות נוספת היא לשים את ילדיהם בבית ספר "פרטי", אשר הוכר על-ידי משרד החינוך והתרבות לצורך קיום דרישת חוק חינוך חובה. בנוסף, ההורה יכול לשלוח את ילדו לבית-ספר פרטי שאינו "מוּכר", אך הלימוד בו "פוטר" את ההורה מדרישת חוק לימוד חובה (גולדשטיין ולדרר,
1 994).
בנוסף למגוון הרחב של מוסדות חינוך שהחוק מציע להורה, הוא מאפשר לשר החינוך לפטור הוריו של ילד מדרישת חינוך החובה, וזאת כשמתקיים אחד מהתנאים הבאים (גולדשטיין ולדרר, 1994):
1. "קיימים, לדעת השר, טעמים מיוחדים לכך שהילד… לא ילמד במוסד חינוך מוכר, והילד… מקבל …
מחקרים מחקר שנערך בשפילד (אנגליה) בדק מהם השיקולים שמניעים הורים בבחירת בית-הספר שבו ילמדו ילדיהם. לשם כך הוא אסף נתונים ממשפחות עם ילדים שהיו בשנה האחרונה שלהם בבית-ספר יסודי. הוא ניתח שאלונים שמולאו ע"י 222 הורים, וראיין 16 משפחות. בשאלונים ההורים נתבקשו לכתוב את הסיבות שלהם לבחירה בבית-הספר התיכון שבו ילמדו ילדיהם בשנה הבאה (Coldron and Boulton, 1991).
נמצא כי הקריטריון הנפוץ ביותר בבחירת בית-הספר על-ידי הורים הוא קרבה של בית-הספר לבית, שצוטט על-ידי 31.5% מההורים. נמצא כי השיקול הנפוץ ביותר הוא תחושת פגיעות, שצוטט ע"י 56.8% מההורים. זה כולל את הקריטריונים הבאים: עזרה עם קשיי למידה, נוכחות חברים של הילד, נוכחות אחים של הילד, העדפת הילד, הילד יהיה מאושר, וטיפול של המורים. אחריו, השיקול הפחות נפוץ הוא שיקול אקדמי/חינוכי, שצוטט ע"י 27.3% מההורים בלבד. זה כולל את הקריטריונים הבאים: הטוב ביותר לחינוך, מתקנים טובים, יביא את התוצאה הטובה ביותר של הילד, פעילויות טובות, הזדמנויות טובות, בחירה טובה של נושאים, תוצאות מבחנים טובות (Coldron and Boulton, 1991).
עוד מחקר הבודק את השיקולים המניעים הורים בתהליך של בחירת בית-ספר נערך על-ידי Thomas and Dennison (1991). במחקר זה חולקו שאלונים ל-72 ילדים בשנתם האחרונה ללימודיהם בבית-ספר יסודי בצפון אנגליה, ונערכו ראיונות עם מדגם של 12 הורים ועם 8 מורים. בשאלונים ובראיונות ניסו החוקרים לגלות מה קובע בקבלת ההחלטה ברישום לבית-ספר תיכון. השאלונים והראיונות התמקדו בשתי שאלות עיקריות: מי בתוך המשפחה בוחר, בסופו של דבר, את בית-הספר התיכון? ואילו גורמים משפיעים על ההחלטה? תוצאות השאלונים והראיונות מראים, כי ברוב המקרים בחירת התלמיד גוברת על בחירת ההורה בתהליך קבלת ההחלטה ברישום לבית-ספר תיכון. חלק מהילדים בחרו את בית-הספר התיכון הרבה לפני שנתם האחרונה של בית-הספר היסודי. כמו כן, ברוב המקרים ההורים נמנעים מלנסות לשנות את העדפת ילדיהם כיוון שהם מכבדים את ציפיות הילד מבית-הספר התיכון. הם מאמינים שילדיהם יהיו מאושרים יותר אם ילכו לבית-הספר המועדף עליהם. עוד נמצא, כי ברוב המקרים ההעדפה של הילד מושפעת על-ידי ציפיות לגבי החיים שיש בבית-הספר ועל-ידי קיומם של חברים. במקרים הבודדים, שבהם ההורים מנסים לשכנע את ילדם להירשם לבית-ספר אחר, הגורם העיקרי לכך הוא הדאגה ממאפיינים מסוימים של בית-הספר המועדף על הילד, שאינם קיימים בבית-הספר המועדף עליהם (Thomas and Dennison, 1991).
Algozzine, You, and Nesbit (1999) בדקו במחקרם את התפיסות של הורים, שילדיהם השתתפו בתכנית בית-ספר מגנטי, המספק הוראת מדע ומתמטיקה מוגברת.
לשם כך 246 הורים נתבקשו לענות על הסקר שנועד להעריך התרשמות כללית של תוצאות ותהליכים של השתתפות בתכנית בית-ספר מגנטי. השאלות התמקדו במידע אודות היחידים המעורבים בהחלטת המעבר וסיבות לשינוי בתי-הספר, רמות של השתתפות בפעילויות בית-ספר לפני ואחרי המעבר, תפיסות לגבי ההשפעות של הרשמה לבית-ספר מגנטי על ההתנהגות, רמות של שביעות רצון עם תכנית בית-הספר המגנטי, ותפיסות של התועלת שלו.
ההורים נתבקשו לספק מידע אודות תהליך קבלת ההחלטה לגבי שינוי בית-הספר. 92% מהמשתתפים ציינו כי אמא, אבא או אפוטרופוס היו מעורבים בהחלטה. ההורים נתבקשו לציין פעילויות שבהן היו מעורבים בבית-הספר הקודם ובבית-הספר המגנטי. נמצא כי ההורים היו מעורבים בפעילויות בית-הספר המגנטי במידה זהה למעורבותם בפעילויות בית-הספר הקודם של ילדם. אולם הבדלים קטנים מצביעים על מעורבות מופחתת בבית-הספר המגנטי. למשל, 65% נכחו באירועי בית-הספר הקודם, בעוד
6 1.8% נכחו באירועי בית-הספר המגנטי. באופן דומה, בעוד ש-56% השתתפו בוועד ההורים בבית-הספר הקודם, רק 50% השתתפו בוועד ההורים בבית-הספר המגנטי. בנוגע לביצוע של הילד בבית-הספר המגנטי, 92% מההורים דירגו אותו בין ממוצע למעל הממוצע. למשל, 67% מההורים דיווחו כי הנוכחות של הילד בבית-הספר נשארה באותה מידה לאחר המעבר לבית-הספר המגנטי. כ-90% מההורים ציינו כי הם ולידיהם שבעי רצון מבית-הספר המגנטי, אולם כ-30% מההורים ציינו כי התכנית לא הייתה כפי שהם ציפו. בנוגע לניסיון הספציפי בבית-הספר המגנטי, לפחות 75% מההורים גילו שבעות רצון מהיחס תלמיד-מורה, מהאיזון הגזעי בבית-הספר, מהיעילות של המורים, מתכנית הלימודים במתמטיקה ובמדע שנלמדה, מרמת השימוש בטכנולוגיה, משיעורי הבית, ומהתכנית האקדמית המקיפה. 41.2% מההורים התאכזבו מהתחבורה לבית-הספר המגנטי, ו-17.5% התאכזבו מהאיזון המגדרי (בנים-בנות) בבית-הספר המגנטי (Algozzine, You, and Nesbit, 1999).
בעד ונגד לרעיון בחירת בית-הספר בידי הורים יש תומכים ומתנגדים. טיעונים בעד – אין בית-ספר אחד המתאים לכל התלמידים, ואילו גיוון של בתי-ספר עשוי לענות על הצרכים של כל התלמידים ולאפשר את הצלחתו של כל תלמיד. מנקודת ראייה של ההורים, אין תכנית חינוכית אחת שיכולה לענות על הצרכים השונים בחברה פלורליסטית, ורק גיוון בבתי-ספר עשוי לענות על הערכים של ההורים.
מנקודת ראייה מנהלית, התומכים טוענים, כי זכות הבחירה להורים עשויה לצמצם את הביורוקרטיה, לחסוך משאבים, לייעל את מערכת החינוך ולאפשר עצמאות מנהלית של בית-הספר. זה יביא לחיזוק המנהיגות הפדגוגית של המנהל ולהגדלת המוטיבציה של המורים והתלמידים. בנוסף, זכות הבחירה תעודד את מעורבות ההורים ותגדיל את שביעות רצונם.
הבחירה גם תחזק את שוויון ההזדמנויות, כיוון שהבחירה לא תהיה יותר בידי השכבות המבוססות בלבד (עירם, 1994).
– זכות הבחירה משפרת את מידת שביעות הרצון של ההורים מהחינוך שילדיהם מקבלים. בנוסף, זכות הבחירה נמצאה כבעלת פוטנציאל טוב לשיפור איכות החינוך ולאינטגרציה חברתית (גולדרינג, 1994).
– יש לתת להורים את הסמכות לבחור את המסגרת החינוכית שבה ילמדו ילדיהם, כך שיבחרו את בית-הספר המתאים את תפיסותיהם הדתיות והפדגוגיות (גולדרינג, 1994).
– בשיטה זו בתי-הספר מסוגלים לספק במידה רבה יותר את צרכיהם של ההורים והתלמידים (גולדרינג, 1994).
– שיטה זו עשויה לתרום לאינטגרציה החברתית בבתי-ספר. אינטגרציה זו תושג באמצעות הענקת הזדמנות שווה לחינוך לילדים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ובאמצעות העתקת מוקד תשומת הלב של ההורים מנושאי האינטגרציה לנושאים הקשורים לתוכנית הלימודים (גולדרינג, 1994).
– יש קשר חזק בין בחירת בתי-הספר בידי הורים לשיפור בתי-הספר. מתן זכות הבחירה בידי ההורים עשוי להעמיד את בתי-הספר החלשים מול הצורך להתייעל ולהשתפר, בתקווה לשמור על לקוחותיו (שחר, 1994).
– יש להרחיב את אפשרויות הבחירה של ההורים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך אפשרויות בחירה רבות –