תקציר תופעת ההשמנה מהווה משבר בריאותי כלל עולמי, וזאת בשל העלייה המהירה של אחוז הסובלים מהשמנת יתר באוכלוסייה (מטסרו, 2009).
במחקר זה בדקנו מי משפיע יותר על ירידה במשקל – המחול האירובי או אימון כוח בחדר הכושר? השערתנו הייתה כי בקבוצת המחול האירובי תימצא ירידה גדולה יותר במשקל.
השערה זו אומתה עם תוצאות המחקר. התוצאות הראו, כי הנשים מקבוצת המחול האירובי השילו בממוצע 6.7 ק"ג במהלך תכנית ההתערבות, ואילו הנשים מקבוצת חדר הכושר השילו בממוצע רק 4 ק"ג במהלך תכנית ההתערבות. כלומר ממוצע הירידה במשקל מקבוצת המחול האירובי גדול פי 1.4 מממוצע הירידה במשקל מקבוצת חדר הכושר. מכאן הסקנו, כי למחול אירובי יש השפעה גדולה יותר מאימון כוח בחדר הכושר על ירידה במשקל, ושלכן, מומלץ לנשים, המעוניינות לרדת במשקלן, לבחור בפעילות אירובית על פני אימון כוח כדרך יעילה ומהירה יותר לירידה במשקל.
1 .
מבוא:
תופעת ההשמנה מהווה משבר בריאותי כלל עולמי, וזאת בשל העלייה המהירה של אחוז הסובלים מהשמנת יתר באוכלוסייה (מטסרו, 2009). השמנת יתר היא אחד הגורמים המרכזיים להתפתחות תחלואה בגוף האדם (מטסרו, 2009). מכאן ניתן להבין את החשיבות לשמירה על משקל תקין ואף ירידה במשקל אצל אנשים שמנים. מטרת עבודה זו לבדוק איזה פעילות גופנית משפיעה יותר על ירידה במשקל – המחול האירובי או אימון כוח בחדר הכושר? אם כן, העבודה תתחיל בהצגת שאלת המחקר והשערת המחקר. לאחר מכן תוצג סקירת ספרות בת 4 חלקים: הפרק הראשון יוקדש להשמנה והגדרתה; הפרק השני יוקדש להשפעת ההשמנה גל הגוף; הפרק השלישי יוקדש להשפעת המחול האירובי על הגוף; והפרק הרביעי יוקדש להשפעת אימוני כוח על הגוף. לאחר סקירת הספרות תוצג שיטת המחקר, ולאחריה תוצאות המחקר. לסיום יובא דיון על התוצאות וסיכום.
נושא המחקר: השפעת המחול האירובי וחדר כושר על ירידה במשקל שאלת המחקר והשערת המחקר:
מי משפיע יותר על ירידה במשקל – המחול האירובי או אימון כוח בחדר הכושר?
אנו משערות, כי בקבוצת המחול האירובי תימצא ירידה גדולה יותר במשקל. זאת משום שאימוני אירובי מאופיינים בשריפת קלוריות, דבר המביא לירידה במשקל, ואילו באימוני כוח מסת השריר גדלה, דבר המביא דווקא לעלייה במשקל.
תרומת המחקר:
לדעתנו, המחקר תורם רבות לספרות המחקרית. אמנם קיימים מחקרים רבים על השפעת אימון אירובי על הרכב הגוף, וכן מחקרים רבים על השפעת אימון כוח על הרכב הגוף, אך טרם נערך מחקר משווה בין שני סוגי הפעילויות על הרכב הגוף, ובפרט על הירידה במשקל. לצד התרומה לספרות המחקרית, למחקר זה יש גם תרומה יישומית חשובה מאוד. בעקבות ממצאי המחקר ניתן לסייע לנשים רבות, המעוניינות לרדת במשקל, לבחור בדרך היעילה והמהירה יותר לרדת במשקל.

2 . סקירת ספרות
2 .1. הגדרת ההשמנה השמנה מוגדרת כ"הצטברות חולנית של שומן בגוף שמעלה את הסיכון לתחלואה ולתמותה מוקדמת" (יודפת, 2008).
אחד המאפיינים המרכזיים של ההשמנה היא התסמונת המטבולית. התסמונת המטבולית מוגדרת כאשר קיימות שלוש מתוך ההפרעות הבאות: היקף מותניים מוגדל, רמה גבוהה של טריגליצרידים ורמה נמוכה של כולסטרול מסוג HDL, יתר לחץ דם, ועלייה בתנגודת לאינסולין (גולדהבר,
2 003). בסביץ' (2010) מוסיף את המאפיינים הבאים לתסמונת מטבולית: השמנה מרכזית, הפרעה בסבילות לגלוקוז, יתר לחץ דם והיפר-טריגליצרידמיה (בסביץ', 2010).
כמו כן, כמות גדולה של רקמות שומן מביאה לתופעות לא-רצוניות שונות, כמו הופעה בלתי אסתטית, הפרעות אורגניות, הפחתת כושר גופני, ובעיות נפשיות וחברתיות (רסקין, 1979).
קיימים שני סוגי השמנה מבחינת אופן התפרסות השומן בגוף (Mahan, L. Raymond, and Escott-Stump, 2012):
– "השמנת תפוח" (android) – השמנה בטנית, הרווחת אצל גברים,  שבה השומן מתרכז בפלג הגוף העליון. סוג זה של השמנה הינו מסוכן יותר בריאותית, כיוון שהשומן מתרכז סביב האיברים הפנימיים והלב.
ריכוז שומן באיזורים אלה מגביר את הסיכון לפיתוח בעיות הקשורות בהשמנה.
– "השמנת אגס" (gynoid) – השמנה זו רווחת אצל נשים, ובה רקמות שומן מצטברות באזור בפלג הגוף התחתון, באזור הירכיים והעכוז. לאזור שבו מתרכז השומן יש תפקיד חשוב במצב הבריאותי של האדם, ולא רק למשקל (Mahan et al., 2012).
הדרך השכיחה ביותר למדידת ההשמנה היא חישוב מדד מסת הגוף (BMI) (Mahan et al., 2012). ערך ה-BMI מחושב באמצעות חלוקת משקל הגוף בקילוגרמים בריבוע הגובה במטרים.
עודף משקל אצל מבוגרים מוגדרת כאשר ערך ה-BMI הוא מעל
5 , השמנת יתר אצל מבוגרים מוגדרת כאשר ערך ה-BMI הוא מעל 30, והשמנה חולנית מוגדרת כאשר ערך ה-BMI הוא מעל 40 (מטסרו, 2009).
על פי ארגון הבריאות העולמי, קיימות 6 קטגוריות למשקל לפי ערך ה-BMI: תת-משקל (מתחת ל-18.5), משקל תקין (18.5-24.9), משקל עודף (
5 -29.9), השמנה מסוג 1 (30-34.9), השמנה מסוג 2 (35-39.9), והשמנה מסוג 3 (40 ומעלה) (דראושה, 2007).
אולם, יש המתנגדים לשיטת מדידת שומן הגוף המתבססת על משקל הגוף. כך, Mahan et al. טוענים, כי המדד להשמנה הוא אחוזי שומן בגוף. היחס בין משקל וגובה אינו מדד מדויק להשמנה, כיוון שבמקרים מסוימים משקל גבוה אינו מעיד על שומן אלא על רקמת שריר, על רקמת עצם או על צבירת נוזלים בגוף (Mahan et al., 2012). במקרה של אימון כוח אכן ישנה גדילה ברקמת השריר וברקמת העצם, ומכאן נובעת העלייה במשקל.
אמנם פעילות זו משלבת במידה מסוימת פעילות אירובית, דבר הגורם לשריפת קלוריות, אך-