תוכן מבוא. 2
1 .1             מניעים לבחירה בנושא. 3
1 .2 מטרות והיבטים. 4
1 .3
תרומות לקהלים. 5
2 .1
מושגי מפתח. 6
תיאוריות בנושא האלימות.. 7
תסכול – תוקפנות.. 7
תיאוריית הלמידה. 7
תיאוריית הקוגניציה החברתית. 8
תיאוריית הסיטואציה או תיאוריית האפיזודה האלימה. 8
תיאוריית התנהגות ההמון 8
2 .2 המסגרת החברתית.. 9
מודלים ותוכניות במערכת החינוך לטיפול באלימות: 10
2 .3
בראי המחקר: 12
התמודדות מערכת החינוך עם בעיית האלימות / תמר הורביץ. 12
אלימות במערכת החינוך /רמי בנבנישתי, מונא חורי-כסאברי ורון אבי אסטור. 13
לקראת המאבק באלימות/. רלף-אריק פוסלט. 15
3 .  מתודולוגיה. 16
כלי המחקר וההליך המחקרי. 16
3 .1 אוכלוסייה כללית.. 16
3 .2.1 סוגי מסמכים. 17
3 .2.2 מעמד החוקר כצופה. 18
3 .2.3 ראיון עומק אתנוגרפי 18
רשימת השאלות של הריאיון המובנה. 19
3 .3- קשיים והתמודדות.. 20
4 .  ממצאים. 21
4 .1  רמה תאוריית.. 21
4 .1.2 סיטואציות.. 23
4 .2  ניתוח ראיונות.. 24
סיכום. 27
5.1 דיון 28
המלצות.. 29
אחרית דבר. 30 ביבליוגרפיה. 31
מבוא
"ר' אליעזר אומר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהא נוח לכעוס" (מסכת אבות, ב', ט"ו). כבר בתורה מדובר על תופעת האלימות לסוגיה, ויותר מכך על הצורך להשכיח תופעות מסוג זה על מנת לחזק ולשמור על ערך חיי האדם וכבודו. מערכת החינוך עשתה כברת דרך בכל הנוגע לביעור נגע האלימות מתוכה. בשנות השביעים והשמונים בעיית האלימות נתפסה כ"אין בעיה" השימוש בביטויים כמו: "מעשי משובה של תלמידים", "פחזות של מתבגרים", "שטויות של ילדים", "משחקים של בנים" ודומיהם היו ביטויים שכיחים. כאשר החלו אמצעי התקשורת לדווח על מקרי אלימות קשים שהתרחשו בין כותלי בתי הספר והמחקר אישש זאת (הורביץ ואמיר 1981). בשנות התשעים חדרה תופעת האלימות לתודעה בזירה החינוכית ומשרד החינוך הכיר בקיומה של התופעה ועודד הפעלה של עשרות פרויקטים נקודתיים ותכניות מדף שנועדו להביא לשיפור מהיר ולהעיד על עשייה. בעשור האחרון משרד החינוך דואג לעיצוב וליישום של מדיניות למיגור התופעה. מושגים כמו אלימות בבית הספר", "פגיעה מינית", "אלימות מילולית", "אלימות נגד רכוש", "בריונות" ועוד.
השינוי המושגי בשיח החינוכי-ציבורי משקף מהפך בתפיסות ובעמדות של החברה בישראל ובתוך כך של מערכת החינוך בנושא בתי הספר אמורים "לתפור חליפה" ייחודית בהלימה למאפייניהם על מנת לקדם אקלים חינוכי מיטבי בכלל וטיפול בתלמידים בסיכון גבוה בפרט. גם אם סקרים עדכניים מצביעים על ירידה מתונה ברמת האלימות בקרב בני הנוער בישראל, קיימת בשלב זה ההכרה כי מדובר בבעיה חברתית חמורה ומורכבת, ולשם הפחתתה נדרש שיתוף פעולה מערכתי רב-תחומי, עקבי ויעיל.
מתוך הממצאים הסטטיסטיים עולה, כי 19%מכלל תלמידי בתי הספר מדווחים על קיומה של אלימות רבה או רבה מאוד בין כותלי בית ספרם, 40%נוספים סבורים שקיימת אלימות במידה בינונית. כמו כן נמצא, כי לפחות שניים או שלושה תלמידים בכל כיתה 6%מכירים לפחות חמישה תלמידים בכיתתם החיים בין כותלי בית הספר בדרך כלל בפחד מפני מכות ואיומים. מערכת אכיפת החוק מדווחת על החמרה ברמת האלימות, ובין היתר על עלייה בעברות של חבלה גופנית ושל חבלה חמורה, משיעור של 3.5% בשנות השבעים 10% בשנות השמונים, ועל כ 60% מהמופנים לשירות המבחן לנוער בשנים 1987-1985 הם תלמידי בתי ספר הלומדים במסגרות רגילות לא "נוער שוליים". משאלונים שהועברו לכ–4,500 בני נוער עלה, כי האלימות מצויה לא רק בפריפריה אלא גם במרכז, לא רק באזורי מצוקה אלא גם באזורי הרווחה של בני המעמד הבינוני, וכי זירת האלימות העיקרית היא בית הספר. (הורביץ
2 006) בבית ספר שבו אני מלמדת "בית ספר אלון" תופעת האלימות אינה בשכיחות גבוהה. יחד עם זאת יש אפס סובלנות לכל מקרה אלימות. אנשי מקצוע חיצוניים שגיבשו יחד עם הצוות החינוכי תכנית אשר על פיה ינהגו כל המורים כמקשה אחת . המודעות שהפרעות התנהגות של תלמידים מקורן לפעמים ברקע האישי של התלמיד, י קשיי ההתנהגות מושפעים מהאקלים החברתי ורמת ההישגים הלימודיים מושפעים מאינטראקציה עם המחנכים ומטיב הסביבה. בעבודתי זו יש בדעתי להתחקות אחר התמודדות המורים עם בעיית אלימות התלמידים בבית ספר "אלון" והדרכים בהם נוקטים כדי למגר את התופעה.