"האדם מחפש משמעות"- ביקורת ספר שם הספר: " מבוא
ללוגותיראפיה: האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל האכסיסטנציאליזם" המחבר: ויקטור פראנקל על המחבר ויקטור אמיל פראנקל (1905-1997) היה דוקטור, פסיכיאטר וסופר, ונחשב למעשה ל"אבי הלוגותרפיה", שהיא נחשבת האסכולה הווינאית השלישית בפסיכואנליזה, אחרי פרויד ואדלר.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה הוא היה כבר פרופסור לנוירולוגיה ופסיכיאטריה –
זמנו של החיבור:
פורסם לראשונה ב-1946.
תורגם ופורסם בעברית ב-1970.
על הספר:
הספר כולל הקדמה מאת גורדון אולפורט, חלק המתאר את חוויותיו במחנות הריכוז וההשמדה, וחלק עיוני של מושגי יסוד בלוגותרפיה.
חוות דעת על הספר:
נפתח בשורה התחתונה:
לדעתי מדובר באחד הספרים החשובים  שנכתבו במאה העשרים, והוא ספר חובה לכל אדם.
ואסביר למה: ספר זה, למרות שהוא קטן בכמותו, הוא רב באיכותו, מכיוון שאין הרבה פסיכואנליטיקאים או חוקרים בכלל שבדקו את התיאוריה שלהם על עצמם ועל הסובבים אותם בצורה אישית כל כך.
אצל פראנקל זה קרה. –
ישנו תיאור מטלטל על ערב אחד, באחד הימים הקשים במחנה, שבו זקן הצריף מבקש ממנו לעודד קצת את רוח האסירים, אחרי שאיבדו רבים מחבריהם בימים האחרונים. הוא מתרצה לבסוף ומדבר איתם על התקווה למחר טוב יותר, הרי אנחנו עדיין בחיים, על חוויות העבר שאינן נגזלות מאיתנו, על הפשר לחיים, על כך שגם אהוביהם המתים מסתכלים ומצפים שלא נאכזב אותם ועל המשמעות של הסבל..
לאחר מכן רבים מהאסירים באים להודות לו.
אני חושב שהמוטו של ניטשה "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך" היה העיקרון שפראנקל חי לפיו, ואכן אהב לצטט אותו. הוא באמת מסביר את העניין של המשמעות שהאדם מוצא מחוץ לעצמו, אם זו משימה שעליו –