עבודה סמינריונית לקראת תואר שני (M.Ed.) בייעוץ חינוכי:
הקשר בין סגנון ההתקשרות של ההורים לבין משתנים פסיכופתולוגים של ילדיהם תמוז  תשע"ח                                                                            יוני
2 018
תוכן העניינים
מבוא -…1
סקירה תיאורטית
1 . תיאוריית ההתקשרות
1 .1. הגדרה –…2
1 .2 הנחות יסוד  של תיאוריית ההתקשרות –…2
1 .3 דפוסי התקשרות 3
1 .4 סגנונות ההתקשרות בקרב מבוגרים …4
1 .5 השלכת דפוס ההתקשרות  על התמודדות עם מצבי לחץ -4
1 .6 התמודדות של דפוס  ההתקשרות הנמנע במצבי לחץ –5

2 . טראומה בילדות
2 .1  טראומה- הגדרה –..6
2 .2 טראומטיזציה  משנית -7
2 .3 טראומה בילדות –…8
2 .4 אירועי טראומה במרחב המשפחתי …9
2 .5 גורמי פגיעות לתגובות דחק וטראומה 9
3 . הקשר בין דפוס ההתקשרות לטראומה בילדות 10 השערת המחקר ..12
פרק השיטה
1 . מדגם ..13
2 .
הליך …13
3 . כלי המחקר -…13
פרק הממצאים -…15
פרק הדיון 17
פרק יישומי –..20 בביליוגרפיה –.22
לוחות ותרשימים: טבלה 1 15
תקציר מטרת העבודה  הנוכחית הייתה לבחון את השפעת סגנונות ההתקשרות של  ההורים על היבטים פסיכופתולוגיים של ילדיהם.  תיאוריית האישיות מהווה  מרכיב  מרכזי בהתפתחותו הרגשית  והבין-אישית של האדם,  וכן השלכות פסיכו- התנהגותיות  רבות. על כן, בעבודה זו נבחן השלכות אלה  בקרב  ילדי  הורים בעלי סגנונות התקשרות שונים, וההבדלים ביניהם. תיאוריית ההתקשרות מניחה כי האינטראקציות עם דמויות ההתקשרות  ואסטרטגיות התמודדות עם דחק בילדות, מופנמות, ומביאות לידי  התפתחות של ייצוגים קוגניטיביים. ייצוגים אלו מהווים מסגרת התייחסות לאורך החיים אשר מעצבת את תפיסת העצמי והאינטראקציות עם  ה'אחרים' והדרך בה תופס הפרט  אירועים, מתכנן חוויות, חווה רגשות והתנהגויות המכוונות את תגובותיו. על בסיס הנחותיו התיאורטי  של בולבי, נחקרו הבדלים בינאישיים בתגובת תינוקות על פרידה ומפגש מחודש עם האם, והגדירו שלושה דפוסי התקשרות: בטוח, נמנע וחרד. סגנון ההתקשרות  הראשון מסווג כבטוח והשניים האחרים מוגדרים כדפוסי התקשרות לא בטוחים.  סגנונות ההתקשרות נמצאו  כגורמי אחראיים על תפקודים  שונים. בעבודה זו נמצא, כי דפוסי ההתקשרות אחראים  גם להתנהגות שונה  במצבי לחץ וטראומה, וכי  במצבים לחץ ודחק יש  לדפוס ההתקשרות הנמנע  ישנו יתרון  בהיותו  נמנע מהערכת אירועים כמאיימים. טראומה הינה אירוע חיים הנחשב למלחיץ ובתגובה אליו נדרש האדם להשתנות. לכן, מצבי טראומה  מובילים לכשל זמני  או קבוע בהסתגלות  למחזור החיים הקבוע.  טראומה משנית  מאפיין סימפטומים דמויי הפרעת דחק  פוסט טראומטיים, אשר נגרמים כתוצאה  מחשיפה  עקיפה לטראומה.   מאפייני הטראומה המשנית הם חודרנות, קהות רגשית ועוררות יתר.  במחקרים רבים מצאו כי  מטפלים, וכן קרובי משפחה מדרגה ראשונה הקרובים  שחוו אירוע טראומטי, לוקים אף הם בדרגות שונות של טראומה משנית. טראומה בילדות  מאפיינת  חוויה  שבעת התרחשותה, הייתה גדולה מידי לעיבוד על ידי הילד.  טראומה זו שונה מהתפתחות טראומה בקרב  מבוגרים, מאחר והיא מפריעה להתפתחות תפקודם הרגשיים, הקוגניטיביים  והתפתחותיים.  כאשר הטראומה הינה במרחב המשפחתי, נמצא כי התמודדות זו הוכרה כגורם סיכון לטראומה, משום שהמעורבות הרגשית בהכלת המטופל  בן המשפחה הוא גדול.  המחקר  התנהל באמצעות כלי  מחקר כמותניים. הוא התבצע על ידי העברת שאלונים באמצעות לינק אינטרנטי  ברשתות החברתיות.
המחקר השערת המחקר הייתה כי ככל שההורים  ידווחו על סגנון התקשרות  לא בטוח, כך תמצא הקצנה בהתנהגות מוחצנת ומופנמת של ילדיהם. השערה זו  אוששה ונמצא  כי ככל שהאדם ידווח על סגנון התקשרות  חרד או נמנע יותר, כך הוא ידווח  על היבטים  פסיכופתולוגיים של  רמות חרדה ודיכאון גבוהות יותר, בעיות בריאותיות  כלליות  וכן  על התנהגות אגרסיבית גבוהה יותר בהשוואה  לבעלי סגנון התקשרות  בטוח.   ממצאי המחקר הנוכחי חיוניים, בהיותם  חושפים  את הגורמים להיבטים פסיכופתולוגיים אלו, והשפעתם הרבה של תיאוריית  ההתקשרות עליהם.  מגבלות  המחקר היו  בכלי המחקר האינטרנטי, שיכול להוות בעיה לחלק מהנשאלים  במחקרים הבאים, בהיותם חסרי יכולת למלאות שאלון זה ועל כן במחקר ההמשך נדרש  להגיש שאלון  מודפס  הממולא בכתב יד  על ידי הנבדקים.
מבוא
תיאוריית ההתקשרות מהווה מרכיב חשוב בהבניית אישיות האדם, ומחקרים רבים מעלים כי  אנשים בעלי  דפוסי התקשרות שונים  מתנהגים במצבי חיים רבים  באופן שונה.  בעבודה זו  רציתי לחקור  את השלכת דפוסי התקשרות אלו בקרב הורים על השפעות  פסיכופתולוגיות בקרב ילדיהם, כאשר הדגש   במחקר הוא  על הקצנה של התנהגויות מוקצנות ומופנמות.  בעקבות עבודתי  בשדה החינוך, נתקלתי רבות בהיבטים שונים של הפרעות פסיכופתולוגיות בקרב תלמידים. נוכחתי עוד לראות, כי  בעיות אלו  נכחו בשטח בית הספר בצורות שונות, אך  הצוות החינוכי לא  הצליח לטפל ולשמר טיפול הולם בבעיות אלו. שאלת המחקר היא האם יימצא קשר בין סגנון ההתקשרות הלא – בטוח של ההורים, לבין הקצנה בהתנהגויות מוחנות או מופנמות של ילדיהם.  חידושו של מחקר זה הוא  בהיותו מהווה פריצת דרך לאבחון  הגורמים להיבטים פסיכופתולוגיים בקרב ילדים, ובפרט אלו שנבחנו במחקר זה:  משתני הלחץ והחרדה, ההתנהגות האגרסיבית ורמת הבריאות הכללית  וההשפעה המקיפה של תיאוריית ההתקשרות עליהם.  לכן,  מטרת עבודה זו היא לבחון את הגורם לסימפטומים אלו  ולהעניק ידע מקצועי, מחקרי וחדשני לעובדי ההוראה ולצוותי הייעוץ בבית הספר  להתמודד נכון עם היבטים אלו בקרב תלמידים פרק א'- סקירת ספרות
1 . תיאוריית ההתקשרות
1 .1 הגדרה תיאוריית ההתקשרות ""Attachment Theory פותחה לראשונה על (1969) John Bowlby ונתפסת כיום כתיאוריה כללית לאישיות. על פי התיאוריה, תינוקות נולדים עם רפרטואר התנהגויות שמטרתם חיפשו ושימור קרבה לדמויות טיפוליות. מנגנון ההתקשרות הינו מנגנון  ויסות רגשי מולד שמטרתו להגן על הפרט מאיומים פסיכולוגים ופיזיים ולהפחית לחצים ו כאשר הטיפול ההורי בילד רגיש ונגיש בעקיבות, נוצרת אצלו תחושה פנימית כי הוא מובן, מוגן ואהוב. תחושה זו מכונה   המכונה "בסיס בטוח". (גרנות,
2 008) המחקר בתיאוריה התמקד בעיקר בסגנון של היחיד, ובדרך שבה  הוא מתייחס לאחרים משמעותיים , כמו גם לאמונותיו של היחיד ביחס לעצמי שלו וביחס לעולם (מיקולינסר וברנט, 2005). חשיבותה של מערכת ההתקשרות היא  לאורך כל מעגל החיים, על אף שמערכת ההתקשרות היא חיונית במיוחד דווקא לאורך השנים הראשונות בחיי האדם. זאת, על פי השערתו של בולבי כי המערכת פעילה בכל תחנות חייו של הפרט ויוצרת גם אצל המבוגרים נטייה לחפש קרבה במצבי לחץ או איום (עין- דור ועמיתיו,2010)
1 .2 הנחות היסוד של תיאוריית ההתקשרות התיאוריה מבוססת על שלוש הנחות מרכזיות, שבמידה רבה נובעות זו מזו. הטענה הראשונה היא שתינוק מגיע לעולם כשהוא מצויד במערכת התנהגותית שמטרתה ליצור קרבה עם הדמות הטיפולית. מערכת זו היא היוצרת את התנהגויות ההתקשרות השונות, כגון בכי וקשר עין, וכן התנהגויות אקטיביות יותר של חיפוש אחר הדמות הטיפולית והיצמדות אליה. כלומר,  כל התנהגות שמטרתה הסופית היא השגת קרבה היא התנהגות בעלת אופי התקשרותי (גור, 2007).
הטענה השנייה גורסת כי שמירה וקרבה בין הילד לדמות הטיפולית מותנית לא רק בילד, אלא גם בזמינותה של הדמות הטיפולית ובמידת התגובתיות שלה לצורכי הילד. סיפוק של 'בסיס בטוח' מצד ההורים וסיפוק של צרכים רגשיים הינו מאפיין מרכזי של מושג ההורות. רעיון זה מבטא את תחושת הביטחון של הילד בכך שהדמות הטיפולית תהיה לצידו כאשר יזדקק לה, ותענה לניסיונותיו ליצור קרבה. הדמות הטיפולית כבסיס בטוח מספקת לו תמיכה ועידוד ועוזרת לו לצמוח מחוויות מצוקה ודחק  וכן לפתח תחושת מסוגלות לחקור את העולם ולהתעניין באנשים אחרים מבלי לחשוש מאובדן הקשר החיוני  עם דמות ההתקשרות (גור, 2007).
הטענה השלישית היא כי גם החוויות עם הדמות הטיפולית וגם  הדרך בה תופס הילד את תגובותיה, מופנמות יחד אצלו כ'מודלי עבודה פנימיים' (internal working models). אלה מהווים סכמות קוגניטיביות- רגשיות הכוללים את ציפיות הילד לגבי האחר ולגבי עצמו וערכו האישי במסגרת קשר.  מודלי העבודה הפנימיים מתעדכנים לאורך החיים ומוכללים למערכות האינטימיות שהפרט שותף להן לאורך חייו. כלומר, התנסויותיו הראשונות של הילד עם הדמויות המטפלות הראשוניות שלו מעצבות את עמדותיו, רגשותיו והתנהגותו במסגרת של קשר. כך, תינוק החש כי הדמות הטיפולית זמינה וחיובית, יטה לפתח מודל עבודה לפיו הוא ראוי לתמיכה ואהבה ומסוגל לקבלם. לעומת זאת, תינוק שהדמות הטיפולית לא הייתה זמינה אליו יפתח מודל המטיל ספק בדבר יכולתו לקבל תמיכה וסיפוק צרכים האמצעות האחר. (Klohnen & John, 1998).