ממן 12- יישוב סיכסוכים בזירה הבינלאומית (ציון 100)

שנת הגשה 2018, 2011 מילים
ILS 75.00 – קנה עכשיו

ממן 12
2 . א “דיפלומטיה כופה” היא אחד מהכלים המוצעים בתוך פרדיגמת “ניהול סכסוכים” במצבי סכסוך בין מדינות/ בין מדינות ושחקנים לא מדינתיים. פרדיגמת “ניהול סכסוכים” נולדה מתוך התאוריה הראליסטית, אשר הנחות היסוד שלה גורסות שהמערכת הבינ”ל היא אנרכית ויש תחרות תמידית בין השחקנים המרכיבים את המערכת, תחרות הישרדותית על ביטחון ומשאבים ולפיכך תמיד יש אי אמון בין השחקנים משום שתמיד יש אינטרסים חבויים ולפיכך על השחקנים לדאוג לעצמם באמצעות מרוץ חימוש וצבירת עוצמה צבאית.
מתוך הנחות היסוד הללו פרדיגמת “ניהול הסכסוכים” אינה מתיימרת להגיע לשלום חיובי (= פתרון מקסימלי כגון הסכם שלום ) משום שהיא מושתת על הנחות יסוד הגורסות שהעולם תחרותי ומאמינה שלא ניתן תמיד לחסל ניגוד אינטרסים באופן מוחלט.
 לפיכך מטרות הגישה במצב של סכסוך הם:
·         למנוע את הסלמת הסכסוך ושימוש באלימות.
·         מציאת אינטרסים משותפים בסיסיים לשמירה על היציבות והפחתתהפסקת השימוש באלימות.
·         גיבוש צעדים בוני אמון בין הצדדים.
·         פעמים רבות יהיה שימוש בפרדיגמה זו לפתרון סכסוכים, כאשר הצדדים השונים רואים את הסכסוך ביניהם ” כמשחק סכום אפס”, כלומר: הם אינם יהיו מסוגלים לראות שום אינטרס משותף ביניהם, אלא רק אינטרסים מנוגדים. לעיתים נקיטת אחד מהכלים אותה מציעה הפרדיגמה תהווה בסיס והכשרת הקרקע
להגיע לפתרון מעבר לסטטוס קוו ותהליך “ניהול” הסכסוך יהווה בסיס לתהליך “יישוב” הסכסוך. (כלומר להגיע אל שלום חיובי) כאמור, דיפלומטיה כופה היא אחד מהכלים הפרקטיים אותה מציע פרדיגמת “ניהול הסכסוכים” ולהלן הרחבה בכלי הנ”ל:
דיפלומטיה כופה מתקיימת במצב של סכסוך לאחר שהיריב פעל באופן אלים והפר את הסטטוס קוו וצד א’ מעוניין להחזיר את המצב לקדמותו. המטרה היא שינוי התנהגות היריב על ידי שינוי יחסי העלות-תועלת של פעולתו הבלתי רצויה, כלומר: לבצע מעשה שיבהיר ליריב שלא משתלם לו להמשיך ולנקוט באלימות מתוך ההנחה שההתנהגות הלא רצויה/אלימה טומנת בחובה רווחים כלשהם ליריב.
דיפלומטיה כופה כוללת 3 אסטרטגיות : ·         דיפלומטיה בוטה : הצד הכופה משדר אולטימטום במפורש/ מרומז וקובע מועד יעד לפעולה ואיום בעונש על אי ציות.
·         דיפלומטיית “נסה וראה” : …
3. א. פרדיגמת המיקוח ופרדיגמת פתרון הבעיות הן 2 אפשריות לניהול משא ומתן כאשר כל אחת מהם היא נגזרת של הנחות יסוד של גישה אחרת להלן הרחבה בהם:
פרדיגמת המיקוח- על ציר הזמן: פרדיגמה פופולרית בשנות ה60-70.
הנחת היסוד של הפרדיגמה: נגזרת מהגישה הראליסטית הטוענת שהמערכת היא אנרכית ולפיכך השחקנים השונים מתחרים על עוצמה. גישה זו גורסת שכאשר שני הצדדים מגיעים לשולחן המשא ומתן התחרות היא עצומה משום שכל רווח של צד בא ע”ח הצד השני מתוך הנחת היסוד שיש תמיד תחרות על עוצמה. המו”מ מבחינת גישה זו היא חלופה לשימוש בכוח. המו”מ בפרדיגמת המיקוח הוא מתוך האמור תחרותי.
מתוך כך: •          ויתורים משקפים חולשה- לכן על הצדדים להגן על עצמם מלהיות מנוצלים ולפיכך על כל צד להתמקח באופן תחרותי ולא לחשוף חולשה.
•          הגישה מעודדת שימוש באיומים, כפייה ושכנוע, כדי להשפיע על היריב לשנות עמדותיו פרקטיקת  המו”מ לפי פרדיגמת המיקוח: הפרדיגמה מאמינה שבאמצעות המו”מ הצדדים צריכים להגיע פחות או יותר היכן שהוא בין עמדות הפתיחה של הצדדים.
האופן שבו מתנהל המו”מ:
–        הצדדים מציגים הצעות ראשונות –        הצדדים מפגינים מחויבות נוקשה ונחושה לעמדותיהם מתוך רצון לא להראות חולשה ולמנוע –

ILS 75.00 – קנה עכשיו
מילות מפתח
מקצוע/ות ,
מספר מילים 2011
מספר מקורות
שנת הגשה 2018