מטלת מנחה (ממ"ן) 12
קורס: 10510 – נוער, חינוך ופוליטיקה במזרח התיכון סמסטר: 2019א מרצה: מגישה:                                                                                                                                                                         שאלה 1 (50 נק')  א.      ההישגים של "דור 1919" במצרים:
מלחמת העולם הראשונה הביאה לשינויים משמעותיים ברחבי העולם, וביניהם לקריסתה של האימפריה העותומאנית. בנוסף, המעצמות האירופיות, צרפת ובריטניה השתלטו על האזור, תוך שהן קובעות את גבולות ומדינות. בני "דור 1919" היו בחלקם בוגרי החינוך המסורתי ובחלקם בוגרי החינוך המודרני-מערבי ביניהם היו קציני צבא (בתורכיה) ותלמידי משפטים (במצרים), שלא ניהלו מאבק, אלא היו כפופים לאליטה, להנהגה המסורתית.
הישגיהם של "דור 1919":
במצרים: ההישג המרכזי של דור 1919 היה חיזוק הלאומיות המצרית ותביעה לעצמאות, "דור 1919" במצרים היה לדור שהוביל את הפוליטיקה של שנות ה-20.
חלוציו הצעירים של דור 1919 היו תלמידי משפטים, אשר לא ניצחו במאבקם הלאומי (מהפכת
1 919 ) ולא כבשו עמדה במנהיגות הלאומית. סעד זע'לול מדינאי שעמד בראש המאבק הדיפלומטי ועמד בראש תנועת "אל-ופד אל-מצרי" אשר נוצרה מתוך המחאה האלימה שפרצה במרץ 1919, תנועה שהזדהתה עם רעיונות המערב, תפיסה פרלמנטרית –
שאלה 2 (50 נק') חגי ארליך, "סאדאת והסטודנטים: הנוער במבחן הפתיחות" והפרק של סיון מקנאי האסלאם:
א.      המרחב הגאוגרפי , מסגרת הזמן והתזה של המאמר :   מאמרו של חגי ארליך, "סאדאת והסטודנטים: הנוער במבחן 'הפתיחות'": מתייחס למצרים בשנות ה-70 ועד לרצח סאדאת ב1981. חגי ארליך טוען כי סאדאת ניסה לגייס את הסטודנטים למדיניות הפרו מערבית שלו וללאומיות המצרית אך נכשל, למרות שהרחיב את ההשכלה הגבוהה, מכיוון שהסטודנטים לא הזדהו עם רעיונותיו אלא עם רעיונות נאצר, "מערכת היחסים בין משטרו של סאדאת וציבור הסטודנטים של מצרים הוא סיפור כישלון." הפרק של עמנואל סיון "המשכיות ותמורה" מקנאי האסלם: המרחב הגאוגרפי: סוריה ומצרים, תקופת שנות ה60 וה-70. מתייחס לצמיחה ולהתפתחות האסלם הרדיקאלי במצרים תחת משטר סאדאת ובסוריה תחת שלטון אלבעת, לטעמו מה שמייחד את הדור הינו חווית הכלא שם התפתחו הרעיונות להפלת השלטון. ב.      ניסיונו של סאדאת לרצות את הסטודנטים בשנות שלטונו הראשונות:
סאדאת אשר היה הסגן של נאצר, ירש את השלטון במצרים עם מותו בשנת 1970,  ושלט במצרים עד שנת 1981.סאדאת היה מוסלמי אדוק וליברלי.
הוא הנהיג משטר ליברלי עם קווים דמוקרטיים. האידיאולוגיה שהובילה אותו הייתה חיזוק הלאומיות המצרית ונסיגה מרעיון הפאן-ערביות (בו דגל נאצר). סאדאת קיבל את מצרים במצב כלכלי גרוע, בעקבותיה הוא מתווה מדיניות כלכלית חדשה, המבוססת על הגישה הליברלית-מערבית, שכוללת תהליכי שוק קפיטליסטי, מערבי, כמו: הפרטה, יזמות והשקעה פרטיים, תוך הדגשת המרכיב המצרי הייחודי בתודעה הלאומית על חשבון המרכיב הערבי האזורי. בשנות שלטונו הראשונות סאדאת ניסה לרצות את הסטודנטים ולעשותם לתומכיו, הוא שאף לקרב אליו את הרוב הדומם של הסטודנטים ובכך להחליש את השפעתם של הקיצונים משמאל ומימין. ב-1971
הורה סאדאת לאפשר לכל בוגר תיכון להתקבל לאוניברסיטה, ובכך הרחיב את מערכת ההשכלה הגבוהה, וזאת מתוך ראייתו את האוניברסיטאות כמסגרות לקידום הנוער המצרי כולו, ובכך פתח את שערי האוניברסיטה בפני המעמדות הנמוכים – גרם לגידול במספר הסטודנטים ועם זאת גדל מספר המצפים למשרה בשירות המדינה שהיה "סתום" באבטלה סמוייה.
בכך בעצם נוצרה נהירה לאוניברסיטאות, שחייבו לבנות תשתיות בקצב המתאים לגידול מספר הסטודנטים ההולך וגואה, אך ניסיון זה גרם לירידה באיכות החינוך הגבוה של מצרים, לדברי ארליך – הייתה מערכת ההשכלה הגבוהה בדמותה חדשה אחת הסיבות להפיכתם למוקד לחזרת האסלם הפוליטי בשנות ה-70. בנוסף לכך, יזם המשטר הפניית המערכת האוניברסיטאית לערי השדה, על מנת להפנות את מרכז הכובד מהבירה לפריפריה. סאדאת החל לגייס את הסטודנטים לצבא והם שדיכאו את –