עונשין/פלילי/יסוד נפשי

מוסד לימוד
מקצוע
שנת הגשה 2005
מספר מילים 1973
מספר מקורות 10

תקציר העבודה

בס"ד גדי מועמד לדין בגין עבירות ס' 313 ו 244 ובנוסף על עבירות ס' 334 ו 335(ב) (1) .תחילה עלינו לבחון את אחריותו הפלילית של גדי,אנו למדים מהנתון באירועון כי גדי כשיר לעמוד לדין הן מבחינת הכשרות שבגיל והן מבחינת הכשרות השכלית-נפשית,כל שנותר הוא לנתח את ס' העבירות בגינם מועמד גדי לדין:
ס' 313- "מי (נסיבה) שהפסיק (התנהגות + תוצאה) ביודעין (יסוד נפשי) הריונה של אישה (נסיבה) בין בטיפול רפואי (חלופה ראשונה לנסיבה) ובין בדרך אחרת (חלופה שנייה לנסיבה),דינו-" – זוהי עבירת תוצאה ובעבירה מסוג זה נדרש קש"ס בין מעשה או מחדל של הנאשם לבין התוצאה. המבחן שעלינו לבדוק לשם קיומו של הקש"ס היינו מבוסס על שני שלבים:קש"ס עובדתי- זהו מבחן "הסיבה בלעדיה אין " האם אלמלא ההתנהגות הייתה מתרחשת התוצאה ? במקרה שלפנינו אילו גדי לא היה דוחף את דפנה היא עדיין הייתה נפגעת והריונה היה מופסק. כלומר עקב התנהגותו של גדי שבאה לידי ביטוי בדחיפתו הם אלו שהובילו לחבלות ולדימומים שגרמו לאיבוד העובר.קש"ס משפטי- "מבחן הצפיות" האובייקטיבי לפי הלכת שטריינזט שאומרת האם האדם הסביר יכול היה לצפות את התוצאה עקב התנהגותו ? וזאת ללא התחשבות בהיבט הסובייקטיבי כלומר,האם אדם מהישוב היה יכול לצפות את התפתחות האירועים כפי שהתרחשו ? במקרה דנן-התביעה תטען כי יש להניח כי גדי כאדם סביר מן הישוב היה יכול לצפות כי דחיפתו את דפנה שהיא אישה בהריון עלולה לגרום להפלת העובר,ואילו ההגנה תטען-לניתוק הקש"ס בשל התערבותו של  גורם זר (גורמים מצטברים),בנוסף גדי יעלה את טענת האשם התורם של דפנה,וזאת באי הסכמתה בכל תוקף לקבל את עזרתו של גדי ושל שכנו בעוד היא מדממת חבולה על ריצפת ביתם,לכן ישנו קשר ישיר לתוצאה שכן אם הייתה דפנה נענת להצעת עזרתו של גדי סביר היה להניח כי ניתן היה להציל את עוברה וזאת בגלל הקושי הרב בהוכחת תוצאה טבעית של מוות בשל דחיפה.בנוסף יטען גדי להגנתו-כי הזעיק אמבולנס בזמן שהתברר לו שדפנה מחוסרת הכרה.עוד יטען גדי שבזמן שדחף את דפנה לא צפה כי התוצאה תהיה כל כך קטלנית.היבט אחר של גדי הוא השכן המהווה גז"מ מכיוון שלא התעקש לקחת את דפנה לסיוע רפואי ולכן במחדלו של השכן נותק הקש"ס בין מעשיו של גדי לבין הפלת העובר.מנגד תטען התביעה את עקרון "הגולגולת הדקה" לפיו יש לצפות גם רגישות נדירה של הנפגע ובמיוחד כאשר מדובר באישה בהריון מכאן שהיה על עדי לצפות את התוצאה.בחינת היסוד הנפשי-רכיב הכרתי: הינו דורש מודעות לטיב המעשה ,לקיומם של נסיבות ולאפשרות של גרימת התוצאה.במישור הראייתי-יש להוכיח שהאדם היה מודע,כלל הנחת המודעות זוהי חזקה ראייתית המבוססת על נסיבות המקרה וההיגיון ואשר ניתנת לסתירה.יש לטעון כי גדי היה מודע לטיב מעשהו – לכך שדחיפתה של אישה בהריון עלולה לגרום לתוצאה קטלנית.ניתן ללמוד זאת בשל העובדה המציינת כי ביקש ואף הציע להגיש עזרה והזעיק אמבולנס ראיות אלו מעידים על מודעותו.המישור המהותי-בהנחה ויהיה קושי בהוכחת המודעות קיים תחליף אפשרי לתביעה "עצימת עיניים" וזאת מכוח ס' 20 (ג)(1). במקרה שלפנינו ניתן לומר שגדי "עצם את עיניו" בכך –