מבוא
המשימה העיקרית של מערכת החיסון בגוף האדם היא לשמור על האורגניזם מפני גורמים זרים, חודרים מבחוץ או מזיקים, העלולים לפגוע ולזהם, ולמנוע מהם לחדור דרך המערכות השונות אל הגוף כולו. מאז שעמדו על קיומה של מערכת החיסון בגוף נערכו ניסיונות לתהות על אופיים של הגורמים שמסוגלים להשרות תגובה זו. בראשית המחקר חשבו שמערכת החיסון פועלת רק נגד גורמים פאתוגנים ותוצריהם, שכונו אנטיגנים (antigens), חומר שגורם ליצירת נוגדנים (antigenicity) ובעל כושר להתקשר לנוגדנים (immunogenicity). אחד הממצאים היה שמערכת החיסון פועלת גם נגד חומרים שאינם קשורים במחלה דווקא, אלא גם בחומרים מעולם החי והצומח ואפילו בחומרים סינתטיים. נדמה היה שמערכת החיסון יכולה לתקוף כל זר ולהימנע מלתקוף מרכיבים עצמיים. היכולת להגיב נגד חומרים שונים והסבילות לחומרים אחרים נקבעות באופן גנטי ומושפעות גם מגורמים אחרים (יפה ובן דוד, 1983, להן תורת החיסון – יחידה 1).
אחת התכונות הבולטות של מערכת החיסון היא שמערכת זו "יודעת" להבחין בין חומר 'עצמי' לחומר 'זר' ('self' 'non-self'), ולהגיב רק נגד הגורם הזר, תוך גילוי סבילות חיסונית למרכיבים עצמיים. תגובת החיסון היא ספציפית לאנטיגן. לדוגמא אדם שהחלים ממחלת האבעבועות לא יחלה שוב באותה מחלה. עם זאת, חסינות שנרכשה בעקבות מחלה אחת, אינה עומדת לבעליה כנגד מחלות אחרות (תורת החיסון, יחידה 1).
תכונה חשובה נוספת היא שמערכת החיסון היא בעלת כושר לימוד וזיכרון. למשל, ההדבקה הראשונה במחלה מקנה לאדם זיכרון חיסוני ובפעם הבאה שגורם זר זה יגיע הרחקתו תהיה מהירה יותר. תגובת החיסון שמתפתחת לאחר המפגש הראשון עם האנטיגן נקראת תגובה ראשונית.
התגובה המזורזת, שמתפתחת לאחר מפגש נוסף עם האנטיגן, נקראת תגובה שניונית (תורת החיסון, יחידה 1).
      ישנם שני סוגי תגובות חיסון הנבדלות בעיקר באופי מנגנון הפעולה שלהם: תגובת חיסון הומוראלית שמתבצעת על ידי נוגדים ספציפיים לאנטיגן ויעילה בעיקר נגד חיידקים וטפילים חופשיים וכן נגד חומרים מסיסים זרים שחדרו לגוף. את החסינות הזו ניתן להעביר באופן פסיבי על ידי נסיוב. לעומתה ישנה תגובת חיסון תאית שמתבצעת על ידי תאים המסוגלים לנדוד לעבר התא הזר ולקטול אותו במגע ישיר, את החסינות הזו לא ניתן להעביר על ידי נסיוב.
תגובת חיסון זו חיונית מפני טפילים תוך תאיים, כמו פטריות, נגיפים וחיידקים מסוימים. בנוסף לכך היא פועלת גם נגד תאים מושתלים וסרטניים. אולם יש להדגיש, ששתי התגובות, הן ההומוראלית והן התאית, ניחנו בשלוש התכונות היסודיות של מערכת החיסון:
אבחנה בין עצמי וזר, ספציפיות לאנטיגן וזיכרון חיסוני (תורת החיסון, יחידה 1).
למערכת החיסון אמצעי לחימה שונים. הלויקוציטים (leucocytes)- תאי הדם הלבנים, הנחלקים למיקרופגים (טורפים קטנים, קרויים גם גרנולוציטים ) ומאקרופגים (טורפים גדולים) המכילים ריכוזי אינזימים ההורסים חיידקים או משבשים את פעולתם.
תאים אלו לעתים אף מזעיקים תאים נוספים של המערכת החיסונית כדי להילחם בפלישה (תורת החיסון, מכון וייצמן). הלימפוציטיים (lymphocytes) המזהים  מולקולות מסויימות באנטיגנים (גופים זרים) ופועלים נגדם  במישרין (תאי T – המערכת התאית)   או דרך הפרשת נוגדן המנטרל אותם (תאי B -המערכת ההומוראלית) (אנציקלופדיית ynet).   על פני התאים במערכת החיסון מצויים רצפטורים ספציפיים, שבאמצעותם מזוהים הגורמים הזרים.
ההבחנה בין 'עצמי' ל'זר' נעשית על ידי מגע מגשש, מעין "מישוש", בין תאי מערכת החיסון המשוטטים בגוף לבין התא הזר שנקלע בדרכם. תאים, או מולקולות שנושאים סימני זיהוי שונים מסימני הזיהוי העצמיים, מזוהים כ"אוייב".המפגש עם הגורם הזר מעורר בתא המזהה "משהו" והוא משדר לסביבה את המידע ע הפלישה, השדר מזעיק את מנגנוני ההגנה של הגוף וה"מאבק" מתחיל (תורת החיסון, יחידה 1).
במערכת החיסון נעשים העברת השדר מהתא הקולט וגיוס התגבורת, דרך תאים מיוחדים ובאמצעות מולקולות מיוחדות המופרשות מתאי מערכת החיסון והנקראות לימפוקינים. באופן זה מוזעקים תאי פעולה מן ההיקף ומתרכזים באתר הפלישה שם הם לוחמים באנטיגן (תורת החיסון, יחידה 1).
העובדה שמערכת החיסון מגיבה, בדרך כלל, ב"התאם לצורך" מרמזת על קיומה של מערכת בקרה מתאמת במערכת החיסון. זו כוללת מנגנוני בקרה המפקחים, באופן ספציפי לאנטיגן, על אופי התגובה, עוצמתה ומשך הזמן שלה. חלק ממנגנוני ההגנה ידועים על פי רוב כמו העור ורמת החומציות, הריסים בעיניים ובאף, דמעות העיניים ועוד. רוב המומחים בתחום החיסוני  מאמינים כי במהלך התקופה הקריטית של פרוץ המחלה, בה חסינות הגוף יורדת, ויכולה להימשך לעיתים עד שלושה ימים (72
שעות), וירוסים וחיידקים יכולים למצוא להם מקומות עם תנאים טובים להתפתח ולשהות בהם ובכך להעלות את רמת הסיכון לזיהום.  הזיהומים המרכזיים היכולים להתפתח ולהחמיר באופן זה הינם בעיקר זיהומים בדרכי הנשימה העליונות המכונים Upper Respiratory Tract Infection (URI) (Nieman, 2000).   היות ומערכת דרכי הנשימה הינה מערכת פתוחה הנמצאת במגע עם החוץ, היא מתאפיינת במחלות שונות הנובעות ממגע עם נגיפים, חיידקים או מחוללי מחלות אחרים.  המחלות הנפוצות ביותר בדרכי הנשימה נובעות מזיהומים בדרכי הנשימה העליונות – הלוע, הגרון, האף, הסינוסים והאוזן התיכונה, רובם נגרמים ע"י נגיפים (וירוסים). בזמן מחלות בדרכי האוויר העליונות, הווירוס חודר לתאי הגוף במקומות אלו וגורם להרס התאים. המפורסם מבין הווירוסים הנ"ל הינו הצינון והשפעת, ונכללות בו גם מחלות הברונכיוליטיס (דלקת הסימפונות), דלקת הלוע ((pharyngitisדלקת שקדים חיידקית ואף דלקות ריאות ודלקות אוזניים כאשר הזיהום מחריף. רוב המחלות מאופיינות באותם התסמינים, בכללם:
חום, עייפות, כאב גרון, נזלת, שיעול יבש או ליחתי, עיניים דומעות, כאב ראש, אוזניים ובטן, חוסר תאבון וכאבי שרירים. לעתים יופיעו כל התסמינים ולעתים רק חלקם (רוטשטיין, 2000). זיהומים בדרכי הנשימה העליונות הינם גורם המחלה הנפוץ ביותר בארה"ב, וכן הינו הגורם מספר אחד להיעדרות מביה"ס ומן העבודה (Ramaswamy, 1997). מאחר ואזורים אלו בדרכי הנשימה הינם כאלו שיש בהם תנאים הנוחים להתפתחות זיהומים היות ומערכת החיסון מתפקדת בהם פחות טוב (Nieman,
2 000), ניתן להניח כי באם יימצאו גורמים המשפרים את מערכת החיסון, יוכלו הם להפחית את הסיכון לחלות במחלות מסוימות אלו או להביא לכך שהמחלה תפרוץ באופן קל יותר, היות ויהיו פחות מקומות ה"נוחים" להתפתחות הזיהום. גורם משפר שכזה העולה מן הספרות הינו הפעילות הגופנית, אשר הקשר בינה לבין מערכת החיסון הנו רב שנים ונערכו לגביו מחקרים רבים שהתחילו עוד במאה הקודמת, כל פעם בהתמקדות במחלות התקופה הנדונה. למשל, נמצא כי פעילות גופנית מתונה מורידה באופן כללי את הרגישות למחלות, נתון הקשור למערכת החיסון (Mackinnon, 1999).  מק-קינון אף מצא כי ניתן להמשיך ולהתאמן במהלך מחלות ויראליות מסויימות (כמו שפעת) ובכך אף לזרז את ההחלמה כתוצאה מחיזוק מערכת החיסון ע"י הפעילות. גם במחקר שערך ארגון ה-[1]NUM בארה"ב נמצא כי אימון גופני מתון יעיל למערכת החיסונית, יכול לשפר את מצב הרוח ומהווה דרך חשובה בשמירת דימוי עצמי בריא. המחקר שניסה להציע דרכים לשיפור רמת החיים של חולי איידס, הראה כי גברים עם רמות טסטוסטרון נמוכות, שאיבדו יותר מ-5% ממשקל גופם הכללי במהלך חצי שנה, ושהתחילו אימון גופני במשקולות, הצליחו לעלות ב-2.1 ק"ג ב-16
שבועות כתוצאה כנראה משיפור במערכת החיסון (גרודזינובסקי,
2 003, להלן דף המידע של הNUM בתוך הוועד למלחמה באיידס).
  אך לא כל המחקרים עולים בקנה אחד עם הנחה זו של מק-קינון (Mackinnon, 1999).  מחקר של הירחון הבריטי המדעי לספורט ורפואה (BJSM) למשל, מצא בקרב שחיינים כי פעילות גופנית בשעות הבוקר המוקדמות עלולה דווקא להגביר את רגישות המתאמן לזיהומים, בגין רמה גבוהה של קורטיזול (Dimitriou et al, 2002). גם ד"ר עמוס גרודזינובסקי פיזיולוג המתמחה בהכנת תוכניות אימון לאנשים עם מחלות, מבהיר כי אימון גופני יכול גם להזיק למערכת החיסונית. למשל, הוא מציין כי ריצות ושחיות ארוכות יכולים לפגוע פגיעה זמנית במערכת החיסון (דף המידע של הNUM בתוך הוועד למלחמה באיידס).
היות וממצאי המחקרים בתחום אינם עקביים, מנסה עבודה זו לבחון האם פעילות גופנית תימצא כקשורה למחלות בדרכי הנשימה העליונות( URTI – Upper Respiratory Tract Infection ). מאחר וחוקרים רבים מצאו כי פעילות גופנית בעוצמה גבוהה יכולה להזיק לחסון הטבעי בעוד ייתכן כי דווקא פעילות גופנית מתונה תהא יעילה לשיפור מערכת החיסון, תיבחן רק פעילות גופנית מתונה. אוכלוסיית המחקר כוללת 18 נשים בוגרות (גילאי 35-45) אשר לפני תחילת המחקר ביצעו פעילות גופנית מתונה פעמיים בשבוע ועם תחילתו החלו לבצע פעילות גופנית מתונה 5 פעמים בשבוע. הנבדקות ענו בכל שבוע במהלך 12 שבועות על שאלון הבוחן תדירות מחלות בדרכי נשימה עליונות, בכדי לנסות ולהניח לגבי שינויים בתפקוד מערכת החיסון כתוצאה מתוספת הפעילות.  [1] ארגון בינ"ל לזכויות חולי האיידס, www.aidsmap.com