השמירה על הפרטיות והפגיעה בה – ההבדל בין איש ציבור לאדם הפרטי

מקצוע
שנת הגשה 2005
מספר מילים 6305
מספר מקורות 39

תקציר העבודה

השמירה על הפרטיות והפגיעה בה – ההבדל בין איש ציבור לאדם הפרטי תוכן עניינים
מבוא

1 פרק 1 – ההגנה על הפרטיות במשפט העברי
3 פרק 2 – פגיעה בפרטיות מבחינת החוק והתקשורת 5
פרק 3 – משפט השוואתי – ארצות הברית 9
פרק 4 – הזכות לדעת –  הגנת הפרטיות של איש ציבור מול האדם הפרטי
1 2

4 .1 מאורעות בהן מעורב אדם ציבורי –
1 2

4 .2 מאורעות בהן מעורב אדם פרטי –
1 5

4 .3 בחינת יישום החוק על איש הציבור לעומת האיש הפרטי –
1 7
פרק 5 – דיון ומסקנות
1 8
סיכום
2 6
רשימת פסקי דין
2 7
רשימה ביבליוגרפית
2 8
מבוא
בעקבות הגידול המהיר של האוכלוסייה, צפיפות הדיור והנגישות הגבוהה של האוכלוסייה לאמצעים הטכנולוגיים, התרחבו אמצעי התקשורת, אשר מאפשרים התחקות ובילוש ממרחק. בעקבות כך, גובר הצורך בהגנה על הפרטיות מפני הפגיעה בזכות זו.
הרשויות המנהלתיות אוצרות בתוכן מידע רב ביותר. עם הגברת מעורבות השלטון ברוב תחומי החיים, עולים ספקות בנוגע למניעת גישה מהציבור למידע זה. במדינות רבות הוכר הצורך בזכות הציבור לדעת, אך בישראל הדבר הוסדר רק לאחרונה על ידי חוק חופש המידע, שהתקבל בכנסת ישראל במאי 1998 ונכנס לתוקף במאי 1999. עם זאת, תכולתו נדחתה לגבי מספר גופים. אין ספק, כי חופש המידע הנו חיוני לאזרחים לצורך מימוש חופש הביטוי , בחירת דרכי פעולה, פעילות כלכלית וכן הלאה. אין חולק על העובדה, כי סודיות יתרה עלולה לגרור בעקבותיה שחיתויות, פגיעה בטוהר במידות וגריעה ביכולת התפקוד של השלטון. לכן, יש צורך להגדיר את הפעמים בהם זכות הציבור לדעת ובהתאם לכך, לקיים אותן. הפגיעה בפרטיות נחשבת לעוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין יחולו עליה. האידיאולוגיה העומדת מאחורי קו מחשבה זה הנה ההכרה בזכותו של האדם באשר הוא אדם לפרטיות, בהתאם לאופיה של מדינה דמוקרטית. בכך, ניתן מענה לצורך הגופני, הנפשי, הסוציולוגי והפסיכולוגי של האדם למידה כלשהי של פרטיות.
הפגיעה בפרטיות בתקשורת נוטה יותר לפגיעה במישור הנפשי, זאת כיוון שהיא גורמת לפרט לאיבוד הכבוד העצמי, להרגשת תסכול ומבוכה. חוק הגנת הפרטיות, אשר נחקק בשנת 1981, קבע כי כל אזרח זכאי להגנה על פרטיותו. מול הזכות לפרטיות, עומדת מנגד זכות הציבור לדעת הנגזרת מחופש הביטוי.
ניתן לבחון סוגיה זו בשני מישורים – האדם הציבורי, שמתוקף תפקידו חשוף לביקורת ולחדירה לחייו ולכן, ניתן להשתמש בטיעון כי זכותו של הציבור לדעת ואכן לפרסם דברים מביכים מחייו. לעומתו ניצב האדם הפרטי האנונימי, שאינו חפץ בפרסום ומגן על פרטיותו מכל גורם זר. האדם הפרטי, בעקבות החשיפה בה אינו מעוניין, פרטיותו נפגעת כתוצאה מפרסום תמונתו ברבים או שידורים באמצעי התקשורת של תמונות מזירת פיגוע קשה, שם נראה הפרט במצב קשה ומביך.
במהלך עבודה זו ננסה לענות על השאלה – האם הפגיעה בפרטיות הנה שוות ערך במקרים בהם נשוא הפגיעה הנו איש ציבור, זאת בהשוואה לפגיעה בפרטיות במקרים בהם נשוא הפגיעה הנו האדם הפרטי, האנונימי, אשר אינו חפץ בפרסום. בנוסף, נדון בסוגייה באם על הציבור לדעת מידע מביך הנוגע לחייו של איש הציבור מתוקף זכותו של הציבור לדעת.
השערת המחקר הנה, כי איש הציבור בחר בציבור כמקור פרנסתו וכדרך חיים ובכך, הוא מוותר מראש על זכותו לפרטיות. יותר מכך, השערתנו, בנוסף, הנה כי איש הציבור מנצל את התקשורת לטובתו בעת הצורך וברשותו הכלים להתמודד עמה. לעומתו, האדם הפרטי החשוף לפגיעה לא בחר בכך ולכן, התייחסותו לפגיעה תהיה שונה. בחלק הראשון של העבודה, אנו נציג את ההכרה בזכות לפרטיות בתקופה הקדומה על פי המשפט העברי. בחלק השני של העבודה, נציג את היקף ההגנה על הפרטיות בישראל על פי חוק הגנת הפרטיות ובפרק הבא נשווה עם החקיקה בתחום בארצות הברית. בפרק הרביעי, נציג את הפגיעה בפרטיות של איש הציבור מול האדם הפרטי ונבחן את יישומו בהתאם. לבסוף, אנו נדון במוצגים שהעלינו במהלך העבודה ונציג את מסקנותינו בנושא.