באמצעות הספר "הסיפור שאינו נגמר" ספרות הילדים כאמצעי התמודדות ביבליו – תרפי תוכן עניינים
חלק א – תקציר
3 חלק ב' – סקירה תיאורטית 5
  1. הגדרת ספרות הילדים 5
  2. ספרות הילדים כאמצעי התמודדות 5
חלק ג' – ספרות הילדים כביבליותרפיה 7
חלק ה' – דיון
2 0 חלק ו' – סיכום
2 2
חלק ז' – ביבליוגרפיה
2 3
חלק א' – תקציר ספרות הילדים היא ענף ממקצוע הספרות. ספרות זו נתפסת כאמנות בעלת אוריינטציה חינוכית. סופרים ומשוררים שונים מעבירים בעזרת יצירותיהם לילדים מסרים חברתיים, פסיכולוגיים ופוליטיים, זאת במסווה של משל וסיפור. הביבליותרפיה (כלומר – ריפוי באמצעות קריאה), הנו תחום המשתמש בספרות הילדים לצרכים שמעבר למטרות החינוכיות המקובלות. פרוש המושג הנו עזרה, סיוע נפשי באמצעות הספרות. זהו טכניקה טיפולית שמטרתה להביא להבנה, להתפתחות תקינה ולגדילה אישית. קיים משקל רב לסיפורי הילדים בהתפתחותם הרגשית של ילדים, כיוון שסוג זה של ספרות פונה אל הילד – הקורא, תוך הבנה של הקונפליקטים העמוקים שלו. הסיפורים מאפשרים לילדים לעסוק בפנטזיות המעסיקות אותם, כדי שיוכלו להכיר אותן ולעבדן.
לפנטזיות יש ערך הסתגלותי, כיוון שהן מאפשרות לבצע סינתזה בין משאלות לבין התאמתן למציאות.
הסיפורים תורמים לפיתוח עולמו הנפשי של הילד, כאשר הסיפור מאפשר לו לגעת ברגשות רבי עוצמה, אשר לא מקובל לבטא ישירות. הסיפור משמש כמיכל של רגשות, עמן הילד יכול להשליך ולהזדהות רגשית. בכך, משמש הסיפור כאובייקט מעבר ועוזר לילד לעבור תהליכים שונים בקצב שלו בצורה אותנטית ובלתי "חינוכית". ניתוח ספרות הילדים בהיבט הפסיכולוגי מתמקד בעיקר בפנייה אל התת – מודע ובטיפול בו. עיקר הדיון הפסיכו – לוגיסטי התמקד דווקא במעשיות כיוון שהן מכילות נושאים העומדים מעל לזמן ולמקום ומטפלות בקונפליקטים השייכים לאדם באשר הוא – כגון קנאת אחים, פחד ממוות ומבדידות ועוד.
אנשים רבים נושאים עמם את חווית האובדן עמו הם נפגשים במהלך חייהם. חלקם חולפים על פניהם, חלקם כואבים להם ברמה מסוימת – למי פחות ולמי יותר. הפרידה מאדם משמעותי משנה דברים משמעותיים בחייו של הפרט, כאשר יש שהדבר מלווה אותם מדי יום, למרות הזמן החולף. בחרתי להתמקד בעבודה זו בהתמודדותם של ילדים עם המוות ולהקדיש את החלק הטיפולי לעבודה ביבליו – תרפית. החיים והמוות מתחברים והנם, למעשה, חלק מאחד שלם – חלק ממעגל החיים. ילדים, שירה וספרות מסמלים את החיים ולנו, האנושות, חשוב – למרות האובדן והכאב, להיאחז בחיים.
נושא המוות הנו נושא מורכב, טעון רגשית ומאיים בכל גיל. בעבר, נטו לחשוב כי עולמם של הילדים רחוק מלעסוק בתחום האובדן – מבחינה הכרתית ורגשית, וכי יש לגונן עליהם ולחסוך מהם את הנזק אשר עלול להיגרם להם בעת התייצבותם מול נושאים אשר קשורים במוות. בהמשך, לא רק שהנחות ותפיסות אלו הופרכו באמצעות המחקרים שבוצעו בתחום, אשר התפתח מאוד בארבעת העשורים האחרונים, אדרבא – אלא גם שלמעשה, קשה היה הדבר ואולי אף בלתי אפשרי לעקוף את הנושא או, לחלופין, להתחמק ממנו, זאת מכיוון שילדים נחשפים אליו באמצעות כלי התקשורת. כיום, ברור יותר מאי פעם, כי הן העיסוק של הילדים במוות והן הסיוע להם בהליך האבל הנם חיוניים.
"הסיפור שאינו נגמר", אשר נכתב על ידי מיכאל אנדה (אנדה, 1980) , הוא סיפור מסגרת על בסטיאן, ילד אומלל ובודד – ילד יתום מאם, אביו שקוע ביגונו וכמעט שאינו חש בקיומו, כאשר החברה מתנכלת לו, בית הספר והילדים, ואף בלימודים הוא מפגר. בסטיאן מוצֵא מוצָא בקריאת ספרים מרתקים. הוא נקלע לחנות ספרים עתיקים שם נתקל בספר מיוחד במינו. הספר שהוא קורא על ממלכת פנטסיה גורם לבסטיאן להזדהות עמו עד שבאורח פנטסטי הוא נכנס אליו והופך לחברו הטוב של הגיבור הראשי, כאשר רק הילד מהעולם החיצוני יכול להציל את הנסיכה הילדותית. באמצעות "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה (1980) אנו נציג את התמודדותם של ילדים עם מוות ואובדן ונקדיש את ההיבט הטיפולי בשיטה הביבליו – תרפית, כפי שניתן להמחיש בעזרת הסיפור.