אל מחוץ למציאות ובחזרה:
סיפורי פנטסיה – הסיפור שאינו נגמר תוכן עניינים
פרק 1 – תקציר פרק 2 – סקירה תיאורטית פרק 3 – הסיפור שאינו נגמר – מאפיינים ספרותיים א.    הסיפור שאינו נגמר – תוכן הספר ב.     הסיפור שאינו נגמר – מאפיינים ספרותיים ג. הסיפור שאינו נגמר – מאפיינים פנטסטיים ד. הסיפור שאינו נגמר – מאפיינים דידקטיים ה. הסיפור שאינו נגמר – ארבעת המעגלים בסיפור ו. הסיפור שאינו נגמר כסיפור הרפתקה ז. הסיפור שאינו נגמר – העלילה הריאליסטית ח. הסיפור שאינו נגמר – העלילה הפנטסטית פרק 4 – דיון פרק 5 – סיכום ביבליוגרפיה פרק 1 – תקציר בעבר, אסקפיזם היה מנת חלקם של בודדים, דרך להימלט מן המציאות בזמנים בהם הייתה נוקבת וחסרת פשרות ולהתמזג עם דבר מה גדול ונעלה מן האפרוריות היומיומית. כיום, המציאות אינה שונה עד כדי כך, אך אנחנו השתנינו. עוד בשלהי שנות השישים זכו הפנטזיה והפנטזיונרים לעדנה כאשר רבים לבסוף הבינו, כי העולם הזה שלנו איננו מציאה מדהימה! לעתים, אנו זקוקים לזווית הסתכלות חדשה על החיים, התבוננות רכה ועקיפה. כאן נכנסת הפנטזיה לפעולה, משום שבשיאה, היא משמשת כחוויה אסקפיסטית טהורה אשר משיבה את המשתתף לעולמנו שלנו עם הבנה טובה יותר של מציאות חייו שלו, של הקונפליקטים בהם הוא שרוי ושל ההרמוניה אשר מקיפה אותו, הרמוניה אשר מתמוססת לעתים קרובות בקהות חושים מטושטשת, המהווה את מהות החיים המודרניים. "הסיפור שאינו נגמר", שנכתב על ידי מיכאל אנדה (1980), הוא ספר הרפתקאות ומסעות.
זהו  סיפור פנטסטי, כלומר, יצירה הנותנת חופש לדמיונם של היוצר והקורא ומתארת מציאות המתנהלת על פי חוקיות שונה. זהו ספר נהדר, שכולו התרפקות על יכולת הדמיון האנושי. ב"סיפור שאינו נגמר", ממלכת פנטסיה עומדת בפני סכנה. הקיסרית הילדותית שולחת את אטריו הצעיר לגלות מהו מקור ה'לא כלום', אותו ריק חסר צורה הנוגס ומעכל את מרחביה האין סופיים של פנטסיה ומאיים לכלותה. האם כל זה קורה בין דפיו של הסיפור או שמא האיום הנו ממשי וישפיע על חיי הדמיון של העולם האמיתי? זהו סיפור מסגרת על בסטיאן, ילד אומלל ובודד. ילד יתום מאם, אביו שקוע ביגונו וכמעט שאינו חש בקיומו, החברה מתנכלת לו, בית הספר והילדים, ואף בלימודים הוא מפגר. בסטיאן מוצֵא מוצָא בקריאת ספרים מרתקים. הוא נקלע לחנות ספרים עתיקים שם נתקל בספר מיוחד במינו. הספר שהוא קורא על ממלכת פנטסיה גורם לבסטיאן להזדהות עמו עד שבאורח פנטסטי הוא נכנס אליו והופך לחברו הטוב של הגיבור הראשי. ספרות הילדים נתפסת כאמנות בעלת אוריינטציה חינוכית. היוצרים מעבירים לילדים מסרים שונים במסווה של משל וסיפור. קיים משקל רב לסיפורי הילדים בהתפתחותם הרגשית, כיוון שהספרות פונה אל הקורא מתוך הבנה של הקונפליקטים העמוקים שלו. הסיפורים מאפשרים לילדים לעסוק בפנטזיות המעסיקות אותם, כדי שיוכלו להכירן ולעבדן. בהמשך, נציג את הסיפור הפנטסטי, באמצעות "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה (1980).