חלק א' – שוויון  :
מקורות החוק עקרון השוויון השוויון הינו היסוד החשוב ביותר עליו נשענת הדמוקרטיה והוא חיוני הן לדמוקרטיה הפורמלית לפיה יש להפעיל את הדין ללא משוא פנים וללא הבחנה בין המתדיינים (הכל שווים בפני החוק), והן לדמוקרטיה המהותית, לפיה לא הכל שווים בפני החוק, מאחר וישנו אי שוויון מהותי שיש לקיימו עמ"נ להשיג שוויון, כגון דין הקטין, דין הבלתי שפוי וכו' [1]. ניתן לומר אם כן, כי עקרון השוויון הוא אחד מערכי היסוד של כל מדינה מתוקנת. מקורות השוויון הנם רבים ושונים, והם באים לידי ביטוי בתוך בתי המשפט ומחוצה להם בפילוסופיה של הוגים, בעקרונות דתיים, במדעי המדינה, מדעי החברה ועוד.  בתוך בתי המשפט, עקרון השוויון הינו בד"כ הנורמה העליונה של הנורמות המשפטיות והוא מעוגן לרוב בחוקת המדינה כערך עליון של המדינה וכזכות יסודית של כל אדם. בארה"ב למשל, תיקון 14
לחוקה משנת 1868, מבטיח את זכותו של כל אדם לשוויון מלא בפני החוק, ואותו הדבר מובטח בסע' 3 לחוק היסוד הגרמני משנת 1949[2].
  [1] ראה זמיר, י'  וסובל, מ' (1999) השוויון בפני החוק,  ע"מ 166-165 וגם רובינשטיין, א'  וברק, מ' (1996) המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל , ע"מ 271-272.
[2] אצל זמיר וסובל עמ 167, שם – 1.