מידת הרחמים המופנית כלפי קרבן אונס ממין זכר, כפונקציה של סגנון לבושו, בהתייחס להבדלים בין המינים מתחילת שנות השמונים עד לשנים אלו, ניתן להצביע על "פריחה" במחקרים  העוסקים בייחוס האחריות במקרי אונס. עיקר ההתייחסות הינה לשפיטת הקרבן על פי מאפייניו ופעולותיו כגון: מדוע עלה הקרבן לבית האנס?,  הרגלים מיניים , קיום יחסים מיניים לפני המקרה  ,תדירות קיום היחסים     (Lonsway and    Fitsgerald,1994;Yarmey,1985;Cahoon & Edmonds,1989 ) ומידת גבריותו של הקרבן בנאנסים זכרים ( Anderson, 1981, Calderwood, 1987). בתקופה האחרונה , נצברו ראיות המצביעות על מספר גורמים נוספים כשהמרכזי ביניהם הינו סגנון הלבוש של הקרבן .הגורמים הללו נמצאו כמשפיעים על תפיסת חומרת ה"תוקפנות המינית" ובהתאם, על שיפוט התוקף( Pollard , 1992 ).
בדברי על קרבן אונס, חשוב להדגיש כי אין אנו דנים בקרבן נשי בלבד.
בעבר, אונס גברים זכה להכרה רבה .
במספר חברות, אונס של אויב  היה סמל לנצחון וביטול גבריותו של הנאנס כך שלא יכול היה עוד להיות לוחם. המיתולוגיה היוונית מספרת על אביו של אדיפוס שחבר לאל לאוס ויחדיו אנסו את בנו של המלך פלופה כאות לגבריותם.  קיימת גם הדוגמא הקלאסית של המאה ה- 20 בה לורנס ( הידוע כ"לורנס איש ערב") נשבה ע"י הטורקים ואינוסו החוזר הביאם לחשוב כי ניצחו את מלחמת העולם הראשונה.  ולמרות כל זאת, בזמנים מודרנים , לפחות עד לאחרונה,  אונס של גבר ע"י גבר נחשב  למעשה נדיר ביותר  , הספרות המשפטית התעלמה מקיום נאנס גברי בהניחה כי קרבן אונס הוא אשה והמשטרה כלל לא אספה סטטיסטיקות בנושא.  רק בשנות ה- 70 כשהתנועה הפמיניסטית החלה להוביל להקמת  מרכזי שיקום לקרבנות אונס, היה כבר ברור כי  קיימים מקרים מסווים של אונס גברי. המקרים הנ"ל לא נודעו בשל דיווח אלא מאחר ולא ניתן היה להסתירם מצוותים רפואיים (פציעות אנאליות / אוראליות) אשר החלו לפתע לבחון פציעות כנ"ל ביתר חומרה בשל …