מבוא
בעבודה זו אסקור את יחסי מדינת ישראל הצעירה בעשור הראשון לקיומה עם המעצמות הגדולות. יחסים אלה עברו תמורות משמעותיות במשך העשור, כשבכל שלב המשענת היתה מעצמה אחרת. יחסי המעצמות אל ישראל נבעו בעיקר מתוך אינטרסים שלהם.
בראשית קיומה, לא היה נראה שיש לישראל הרבה מה להציע, והיתה נחוצה עבודת שכנוע רבה כדי להשיג תמיכה.
 יחסי ישראל עם ארבע המעצמות היו מושפעים מאד מהמלחמה הקרה שהתפתחה בין הגוש הקומוניסטי ו"המערב". שני הגושים חיפשו השפעה במזרח התיכון ונעו בין תמיכה בישראל ותמיכה בארצות ערביות שונות. בעבודה זו אנסה לענות על השאלה מה גרם לכל אחת מן המעצמות לתמוך, או לחילופין לחסום את התבססותה של מדינת ישראל. הספרות שקראתי מתמקדת בעיקר בשתי תקופות – תקופת היווצרות המדינה, ואז המאבק הוא על גבולותיה, כפי שהאו"ם יחליט עליהם. בעיה מרכזית בנושא זה היא בעיית השארת הנגב בתחום מדינת ישראל. נקודת שיא נוספת בעשור הראשון היא מלחמת 1956, בה חברה ישראל אל צרפת ואנגליה במלחמה נגד מצרים, שחיזקה את מעמדה של ישראל בקהילה הבינלאומית.
ישראל היתה זקוקה למקור בטוח של אספקת נשק שיבטיח את בטחונה. היא היתה זקוקה למחויבות של מעצמה לבטחונה כמשקל נגד לתמיכת מעצמה אחרת במדינות העימות הערביות, לסיוע כלכלי ולסיוע דפלומטי נמרץ בארגונים בינלאומיים. בשנתיים הראשונות לעצמאות ישראל הושג כל האמור לעיל מברית המועצות ובעלות בריתה, להוציא סיוע כלכלי. אחר כך כעבור כארבע שנים מורטות עצבים של הידפקות מאכזבת על דלתותיהן של כל המעצמות, עד שהתגבש "הקשר הצרפתי", ושוב לא הושג סיוע כלכלי, אך באו על סיפוקם מרבית הצרכים האחרים. עם סיום מלחמת אלג'יריה החלה ברית לא כתובה הזו להישחק, וערב מלחמת ששת הימים היא התמוטטה בהרבה מפח נפש. לא עברה שנה והחל להתברר כי ההסתמכות על צרפת פינתה את מקומה לתלות גדולה בהרבה בארצות הברית.   מיכאל בריצ'נר מציע ניתוח ראשית דרכה של ישראל בזירה הבינלאומית. הוא כותב בנימה ביקורתית: "השגת עצמאותה של ישראל הסתייעה בגילוי של שיתוף פעולה אמריקאי-סובייטי, שהיה נדיר בפוליטיקה הבינלאומית של השנים הראשונות לאחר מלחמת העולם השניה. הסיוע התבטא בהכרה דיפלומטית, בתמיכה פוליטית ובמה שנוגע לגוש הסובייטי, בעזרה צבאית. אם כי שום מדינה חדשה אחרת לא קמה בנסיבות פוליטיות מבטיחות כאלה, הרי שלמרות זאת, תוך שנתיים ירד יתרון זה לטימיון. במידה מסוימת גרמו לכך כוחות שמעבר לשליטתה של ישראל – הדו-קוטביות במערכת העולמית שהלכה וגברה  והלחץ לנקוד עמדה לצד זה או אחר עם פרוץ מלחמת קוריאה. . אולם במידה לא מעטה אפשר לזקוף את הדבר לחובת החלטות מדיניות, שנבעו מדימויי האליטה הישראלית ומשיקולים מוטעים. כמו מדינות אחרות שהעניקו קדימות לבטחונן הן, תמכה ישראל בהחלטות מועצת הביטחון בענין קוריאה ביוני-יולי 1950. אולם ההכרזות הרגשניות שהשמיעו שרת ואבן בעת הדיונים בעצרת הכללית בשנים 1950-51 על קרבה "לעולם החופשי" הרחיקו לכת הרבה מעבר למה שהיה דרוש מחברה חדשה וקטנה באו"ם. בדיעבד נראה שלא היתה זו רטוריקה בלבד, אלא צעד מכוון בחתירה חסרת לאות להשגת ערבות אמריקאית או ברית ידידות. מטרה זו עמד בראש מעייניה של מדיניות החוץ של ישראל משנת 1951 ע 1955 והחתירה להשגתה נמשכה מאז ואילך בדרגות שונותך של עוצמה. אולם היא נותרה מחוץ להישג יד, שכן ארצות הברית סירבה בעקשנות להעניק התחייבויות פומביות רשמיות, שכמותן כערבת ביטחונית, ואפילו נמנעה ממתן סיוע צבאי ישיר לישראל עד תחילת שנות הששים. עלותה של מדיניות זו היתה גבוהה… נראה כי נקיטת עמדה פרו-אמריקאית בענין קוריאה ציינת את תחילת תהליך הניכור של מעצמת העל השניה. אמנם קיצוניותו של סטלין בשנותיו האחרונות היתה פרובוקטיבית מאד, אך האנטישמיות לא היתה בלעדית לברית המועצות."[1]  בריצ'ר טוען בהמשך שחיזוריה הנואשים של ישראל אחרי תמיכה אמריקאית, הרחיקה ממנה את הסובייטים וגרמה, או היה לה לפחות חלק בתפנית שעשתה המדיניות הסובייטית נגד ישראל. לדעת בריצ'ר הסיבה היא הגישה האנטי-קומוניסטית, ציונית סוציאליסטית של האליטה המפא"יית השלטת. סירובם של הסובייטים להעניק עזרה כלכלית ב-1950 התקבל בישראל כאישור לשובם של הסובייטים אל הנורמה הצפויה – גילוי יחס עוין כלפי ישראל. ומשיך בריצ'ר: "אין הכוונה בדברים אלה להתעלם ממדיניותה האנטי-ישראלית הגלויה של ברית המועצות, או מיחסה הגרוע כלפי יהדות רוסיה, אלא לקבוע שיחסים בין מדינות, ואפילו בין מעצמה ומדינה קטנה, הם תוצאה של יחסי גומלין… כלומר, מקבלי ההחלטות הישראלים חשוב קרבה גדולה למערב ובהזדמנות הראשונה פעלו בהתאם." והוא מסכם: השקפת העולם שלהם, שנשענה על הערכה בטחונית מפוקפקת, הביאה אותם לזנוח עמדת יתרון רבת ערך"[2]    [1] מיכאל בריצ'ר, "מדיניות החוץ של ישראל: עשרים השנים הראשונות" בבנימין נויברגר, עורך (1984), דיפלומטיה בצל עימות, עמ' 60-61
[2] שם, עמ' 62