האיסיים מבוא
בימי בית שני, לקראת סוף התקופה, בערך מהמאה השניה לפני הספירה עד המאה הראשונה לספירה היו בארץ-ישראל שלושה זרמים פוליטיים-דתיים. פרושים, צדוקים ואיסיים. עם גילוי המגילות בקומראן, ע'י פרופ' סוקניק, גבר העניין בתנועת האיסיים. פרופ' סוקניק קבע שמגילות ים המלח הן כתבי האיסיים, עליהם ידענו רק מהספרות, בעיקר מיוסף בן מתיתיהו, ופילון האלכסנדרוני. בשל הדימיון שבין ההלכה המופיעה המגילות הכיתתיות בקומראן ובין תאורי האיסיים בכתבי יוסף בן מתיתיהו ופילון האלכסנדרוני, נוכל לזהות את כת קומראן כאחת הקבוצות שהשתייכו לתנועה רחבה אותה כינו פילון ויוספוס 'איסיים'. בעבודה זו אסקור את תופעת התנועה האיסיית, ואתמקד בשתי נקודות: הרקע הרעיוני, והמנהגים של חיי יומיום. קיים ויכוח בין מלומדים לגבי ראשית הופעת התנועה. חנן אשל, במאמרו "כיתות, זרמים ומוקדי כוח במדינה החשמונאית", טוען  שתנועה זו היתה קיימת כבר בתקופת שלטון החשמונאים. הוא מזהה את כת קומראן עם הזרם האיסיי. יש אחרים הקובעים את זמנה של התנועה לתקופת המרד הגדול, אם כי אלה מעטים. דעה אחרת משייכת את המגילות לתקופה הפוסט-נוצרית, למאות הראשונות לאחר הספירה. אך חוקרים אלה נמצאים במיעוט. [1]   אלברט באומגרטן טוען ש"הכיתתיות ביהדות בתקופת בית שני היא תופעה שולית… להערכת החוקרים, מספר החברים בקהילת קומראן היה כמאתיים, ואולי אף פחות. יוסיפוס ופילון מסכימים שהיו ארבעת אלפים איסיים."[2] זאת, מתוך אוכלוסיה  יהודית של כחצי מליון לכל הפחות. אחת הסיבות להקמת קהילה שיתופית בקומראן היא הביקורת של אנשי הכת על רדיפת הבצע של כוהני ירושליים.  מתאוריו של יוספוס עולה, שהאיסיים חיו חיי שיתוף בקהילות שונות, אשר פעלו בערים אחדות ביהודה. הם התפללו לפני עלות השמש לכיוון מזרח, והקפידו מאד על טהרתם. הקהילות האיסיות היו מאורגנות במבנה קפדני, והחברים בהן היו מחולקים לארבעה מחנות, על פי הוותק ורמת ההקפדה על דיני טהרה.
איסיים אשר הפרו את החוק, נענשו בעונשים שונים. תהליך הקבלה אל כת האיסיים היה ארוך ונמשך שלוש שנים. האיסיים קיימו סעודות משותפות והקפידו לעשות את צרכיהם בצנעה. היו בהם שידעו לנבא עתידות. היו שלא נשאו נשים ואחרים התחתנו רק לשם העמדת צאצאים, ולא בשל תאוות בשרם. פילון ציין שהאיסיים קבעו את מושבם בכפרים והתרחקו מן הערים. אף הוא מזכיר את שיתוף הרכוש, הסעודות המשותפות, ההקפדה על שמירת שבת, אהבת אלוהים וההקפדה על לימוד תורה. לעומת יוסף בן מתיתיהו ופילון שציינו שהאיסיים יושבים במקומות שונים בארץ יהודה, על פי פיליניוס ודיוכריסוסטומוס, הם חיו בצד המערבי של ים המלח."[3] בקומראן נמצאו 850 מגילות, שלדעת חוקרים לא כולן נכתבו ע'י אנשי הכת. אותן אלה שנכתבו ע'י אנשי הכת מבטאות את השקפת עולמם של האנשים, בהם כוהנים מבית צדוק, שפרשו למדבר בגלל התנגדותם לנעשה בירושלים… כפי שנאמר ב"סרך היחד" "בתיכונים האלה יבדלו מתוך מושב אנשי העוול ללכת למדבר לפנות שם דרך לה'". אנשי קומראן סברו שהם חיים באחרית הימים ולכן חשוב היה להם להוכיח, כי כל הנבואות שנאמרו ע'י נביאי ישראל כבר התגשמו, או שהן עומדות להתגשם בעתיד הקרוב.  על מנת להוכיח זאת הם כתבו 'פשרים', שבהם ציטטו את דברי הנביאים ופרשו אותם על עצמם ואל קבוצות אחרות שפעלו בזמנם. לכ פרוש פותח במלים 'פשר הדבר' . ב'פשרים' ו'בברית דמשק' לא הזכירו סופרי הדת את מושלי ירושלים, מנהיגי הכת ומתנגדיהם בשמותיהם האמיתיים…לפיכך כונה מנהיג הכת 'מורה צדק', מתנגדו 'מטיף הכזב' ולפרושים הם קראו 'דורשי  החלקות'. את המושל החשמונאי שרדף את 'מורה הצדק' הם כינו 'הכהן הרשע'[4]   [1] דליה אייל, "האיסיים וכת קומראן" , עמ'
1 .                                 [2] באומגרטן, א. "קומראן והכיתתיות ביהדות" עמ' 139.   [3] חנן אשל, "כיות זרמים ומוקדי כוח" עמ'
1 73. [4] שם, א=עמ' 178