חלוקת המקרא לתקופות   אבי הורביץ- כדי לקבוע את קדימותה / מאוחרותה של מילה יש לבדוק:
תפוצה עימות- לבדוק אם יש מילה מקבילה אליה בספרים קודמים.
·        דוגמה: בתקופה הקלסית אמרו "ספר" במובן "אגרת".
מלכים: ותכתוב ספרים בשם אחאב אסתר: כל דברי האגרת הזאת השתלשלות המילה: egartu (אכדית) > אגרתא (ארמית) > אגרת (עברית מאוחרת) ·        דוגמה: בתקופה הקלסית אמרו "שאלה" במובן "בקשה".
מלכים: שאלה אסתר: שאלתך ובקשתך ·        דוגמה: בתקופה הקלסית השתמשו במילה "צום" ויותר מאוחר ב"תענית".
שמואל: ויצם דוד צום עזרא: ובמנחת הערב קמתי מתעניתי מקורות חיצוניים     פרופ' סגל מביא מילים משיה"ש ומסיק שהן מילים מאוחרות על פי:
כינוי זיקה מאוחר- "ש"… במקום "אשר".
אין הקפדה על צורת נוכחות / נסתרות לעומת נוכחים / נסתרים.
אין צורת מקור מוחלט, אלא רק מקור נטוי.
דוגמה:
"כֹּתל" , "ברותים", "נוטרה" חדרו לעברית מארמית.
דוגמה:
"סמדר"- היא מילה קדומה כי: * בכד ישראלי נמאה הכתובת "לפקח סמדר"- כלומר, למלך ישראל פקח היה משקה סמדר.
* בשיה"ש המילה מופיעה מספר פעמים: "התאנה חנטה פגיה- הגפנים סמדר", אחזו לנו שועלים.. וכרמינו-סמדר", "נשכימה לכרמים.. אם פרחה הגפן, פיתח הסמדר".
·        דוגמה: "ברק"- מופיע בשירה המקראית ובמעמד הר סיני > מילה קדומה.
·        דוגמה: "נמלה"- נזכרת במשלי אך לא בספרות קדומה > יש צורך לבדוק מקור חיצוני.
  פרופ' קוטשר מבחין בין שימוש  מקראי לעומת שימוש לא מקראי
1 .
"עוד"- ·        במקרא: תואר הפועל= "ולא יכלה עוד" ·        חרסי ערד: שם עצם= "שלח מאיתך מעוד הקמח", במשמעות עודף.
2. "פים"- ·        במקרא: לא ברור, מידה כלשהי= "והיתה הפצירה פים למחרשות ולאיתים" ·        כתובות: פי שניים ממשקל אחר= היחס בין בקע (בקע לגולגולת) לבין נצף (חצי).
  תקופות במקרא בעיות בחלוקה:
יש מילים המופיעות גם בספרים מאוחרים וגם בספרים מוקדמים.
יש מילים ארכאיות החוזרות ללשון בתקופה מאוחרת בגלל השפעת שפה אחרת.
דוגמות: