פ ר ו י ד דטרמיניזם פסיכולוגי: לכל תופעה אנושית יש סיבה הנקבעת מראש, אפילו התנהגות כמו פליטת פה, חלומות או איחור היא בעלת משמעות. סלט מילים: אדם המדבר משפטים חסרי פשר. המודל הטופוגרפי: (1) מודע > (2) סמוך למודע / תת מודע > (3) לא מודע. המע' החשופה של האדם היא המודע, ומהווה אחוז קטן מאוד מהפעילות הפסיכולוגית. מתחת לפני השטח יש רגשות, יצרים, תשוקות, ומדיי פעם הם פורצים החוצה.  לא-מודע: תכנים מסויימים מלווים בחרדה, ואי-הידיעה מאיימת > צנזור= לא מודע.
הוא אחראי שהתכנים המאיימים לא ייכנסו למודע.  המודל הדינמי / סטרוקטורלי: תיאוריה התפתחותית, המבקשת להסביר את היווצרות המודע-לא מודע. כשתינוק נולד הוא אורגניזם ביולוגי, וצרכיו הביולוגיים מקבלים ייצוג נפשי. כלומר, רעב ברמה הפיזית > התפתחות הורמוני רעב > רעב נפשי > אינסטינקט > צורך בסיפוק > ייצור אנרגיה פסיכית (מודל דינמי). האינסטינקטים מתחלקים ל- 2: אינס' של החיים, שנועדו לשמור על החיים: רבייה, מיניות, רעב.
האנרגייה המספקת אותם: ליבידו.
אינס' של המוות: מוות, מנוחה, הרס עצמי, בשל הרצון הלא-מודע לחזור להיות אורגני. האנרגייה המספקת: tanatos.
כשאין סיפוק של האינס' נוצרות תחושות גופניות לא-נעימות. והגוף עובד על עקרון העונג: סילוק של אי-הנעימות וחזרה להומאוסטזיס, למשל- רעב על ידי אוכל. הגוף מעוניין בהורדת מתחים- drive reduction: הגברת עקרון העונג והקטנת הכאב. אם אדם לא יחווה סיפוק מס' פעמים הוא מפתח חרדה: החשש שמא האינס' לא יסופק, זהו איתות להתקרבות של מצב לא-טוב. החרדה לעיתים הופכת להיות מניע להתנהגות.
יש כאן משולש ניבוי: > משאלה > אינסטינקט > חרדה.
בכי: כך תינוק בן יומו דואג לסיפוק צרכיו, ויוצר תקשורת עם הסביבה.
תינוק נולד בסיטואציה בסיסית של חוסר אונים, הוא לא-מודע למציאות שסביבו, ואינו יכול לספק את צרכיו. מתוך כך נוצרת חרדה, אך יש לו עזרים:
רפלקסים: מציצה, עיטוש, מצמוץ.
חשיבה ראשונית: חשיבה לא הגיונית, לא מומשגת, הכוללת דמיון.
התינוק, למשל, מדמיין אוכל ונרגע לזמן קצר, כי הוא לא יכול להבחין בין מציאות לדמיון. הדמיון מהווה פיצוי / סיפוק זמני, כי התינוק נשאר לא מסופק. כך גם נוהגים אנשים המפנטזים על כסף או חלומות, לדוגמה. חלומות סיפוק: אדם חולם על דברים שיספקו את צרכיו, כמו קרובים שנפטרו. לעיתים החלום שומר על השינה, כלומר אתה ממשיך לחלום במקום להתעורר.
חוקי הזמן והמרחב לא פועלים על החשיבה הראשונית, כיוון שהיא מתחילה במציאות פסיכולוגית לא-מוגבלת של התינוק, ויותר מכך, החשיבה הראשונית מאופיינת בטוטאליות- רע מוחלט וטוב מוחלט.
החשיבה הראשונית לא מחזיקה מעמד הרבה זמן, כי מבשילים אצל התינוק מנגנונים מפותחים יותר. עקרון המציאות: כדי שעקרון העונג יתממש, יש להתייחס למציאות שמסביב, כלומר חשיבה משנית (הגיונית):
תכנון, דחיית סיפוקים, בדיקת מציאות. למשל: אם ילד מקבל סוכרייה, הוא קודם יוריד את העטיפה ואח"כ יאכל.
כאן מתרחש פיצול בין שתי מערכות: (1) איד  (2) אגו  (מודל סטרוקטורלי).
איד (לא מודע): חלק החשיבה הראשונית  והדורש סיפוק מיידי, נשאר, ולידו מתפתח מנגנון משולב- אגו (מודע): חלק החשיבה המשנית, דוחה סיפוקים ומתפקד כמתווך בין האיד-מציאות. היכולות שהאגו מפתח מתמודדות מול המציאות והמוסר- החברה האנושית.
אילו הן היו פועלות בשירות האיד, כמוציאות לפועל בלבד, הייתה נוצרת בעייה (כגון: לרצוח בגלל תאוות בצע). פסיכופת: מבצע את צורכי האיד בלבד- יש מציאות אנושית, שאני לא חלק ממנה, זאת בשל מאבק חזק בין האיד והסופר אגו על האגו.
מתוך כך, מתפתחת סטרוקטורה שלישית- סופר אגו:
הפנמה ילדותית של דרישות / תגובות החברה המיוצגת כדמויות של ההורים. לסופר אגו יש מאפיינים מסויימים הדומים לאיד: שניהם לא-מודעים, לא-רציונלים. הסופר אגו מתפתח כשהאגו משרת את האיד באופן אימפולסיבי, ואז הסופר אגו גורם לאדם עונש פיזי או נפשי. הסופר אגו דורש מושלמות ולא רק מאמץ, ואינו מבחין בין משאלה לבין עשייה. כך לדוגמה, אם האיד- ברמה לא-מודעת רצה להרוג את האח הקטן, הוא יקבל עונש מהסופר אגו- הרגשת אשמה: רק על כך שחשבתי, מגיע לי להיענש. אדיפוס: ילד מאשים את עצמו על גירושי הוריו, עונש מהסופר אגו. הסופר אגו מופנם באמצעות התהליך האדיפלי.
  טבלת השוואה בין איד לאגו   סוג חשיבה עקרון מארגן סיפוק טופוגרפיה איד ראשונית עונג מיידי לא-מודע אגו משנית מציאות דחיית סיפוקים מודע