מבוא
הסדנה לתיאטרון קהילתי הביאה לפני תכנים וחומרים לעבודה יצירתית, המאפשרת עבודה בלתי וורבלית ותקשורת שאיננה מילולית. אני במקצועי מורה לריקוד ולכן המפגש עם עולם התיאטרון היה מעשיר במיוחד ופתח לפני צוהר לעולם חדש -אך קרוב מאוד לתחומי העשייה שלי. במפגש בין חומרים מעשיים שהביאו אותנו לפעולה ממשית ויצירתית, כמו התרגילים השונים והמחזה הקצרצר אותו העלינו לבין קריאה ולמידה של חומרים עיוניים (ביבליוגרפיה)מצאתי כי קיים קשר הדוק בין העשייה הפעילה של התיאטרון לבין למידה על כל רבדיה השונים. אם קוגניטיבית, רגשית, רוחנית, תרבותית ואפילו כתהליך של סוציאליזציה והכוונה כלפי נורמות, ערכים וסוגיות סטטוטוריות לאומיות. כך שבבואי לעמוד לפני קבוצה של חברים המשתתפים בסדנת תיאטרון אני מודעת ומבינה את עוצמתו של הכלי שבידי. אולי החשוב מכל הוא באמת להבין עד כמה התיאטרון מהווה מכשיר עזר לחיזוק של החברים ולמימוש האני הפרטי שלהם תוך שיקוף מערכות החיים בה הם נמצאים. נראה כי התיאטרון פועל מתוך ולמען חבריו ותפקידיו המגוונים יוצרים אמביוולנטיות הנמדדת בין היותו כלי למידה והיותו כלי חוויתי ומעשיר. אך עלינו כמורים לדעת לקחת ממנו את המיטב ולנצל אותו במלואו הן כטקסט לימוד והן ככלי עבודה היוצר אינטרקציות חברתיות בין חברי הקבוצה פנימה והחוצה(כלפי הסביבה).    בעבודה זו הפגשתי בין ההיבטים השונים של תיאטרון וחינוך, תוך שימת דגש על מרכיביו הרבים ועוצמתו של התיאטרון ככלי לעבודה יצירתית עם ילדים נוער ומבוגרים. כמו כן הבאתי סיקור ויומן עבודה של מהלך הקורס, הכולל חוות דעת ורשמים אישיים. בנוסף מצורף הטקסט של המחזה אותו העלתה קבוצת החברים בה השתתפתי וכן מעט רקע תיאורטי לסיפור עצמו.   בסיכום הדברים התייחסתי לקשרים בין חומרים עיוניים והמאמרים אותם קראתי לבין החוויות והרשמים להם נחשפתי בסדנה. היה לי חשוב מאוד לקשור בין העשייה בפועל וההיבטים החינוכיים שלה לבין היבטים "חינוכיים קונסרבטיביים מסורתיים" משום שגם בעבודתי המקצועית כמורה לריקוד אני עוסקת בתחום מאוד יצירתי שהלגיטימיות שלו עומדת תמיד בסימן שאלה: עד כמה זה באמת חשוב? מה חשוב יותר ללמד? עד כמה להחמיר ולהיות צמוד לטקסט המקצועי. עד כמה להיות דידקטי?
בעיקר היום בעידן הפוסט מודרני עולה שאלת הלגיטימיות של כל תחום מקצועי שכן המטרות משתנות ומורים הפועלים בתחום החינוך הבלתי פורמלי עדים לתהליכים של שינוי שאינם מאפשרים להם להיצמד לחומרים שנחשבו "פרות קדושות" ועליהם לשנות דרך על מנת לענות על הצרכים החדשים של הילדים הנוער והמבוגרים. לכן, שינוי זה מצריך שינוי של המטרות ובוודאי של הדרך ולכן צפה ועולה שאלת הלגיטימיות. סיבה זו היא שהביאה אותי להתעמק בקשר שבין חינוך ותיאטרון ושמחתי לראות עד כמה המטרות הן מגוונות ומאפשרות לנו להסתכל על העבודה באופנים רבים אשר כולם חשובים וכולם בסופו של דבר מביאים את האדם הנחשף להם – ללמוד, להתפתח, להעשיר את עצמו ולהפוך פעמים רבות לאדם ואזרח  טוב יותר.