תביעת המדור של האישה אישה זכאית למדור (ס'
2 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) שאומר כי החוק שיש להחילו וליישמו על התשתית העובדתית הוא המשפט העברי) כחלק מזכותה למזונות אשר צריך להיות באותה הרמה. במקרה הנ"ל יש לנו "מרוץ סמכויות" בין ההחלטה של בד"ר להחלטה של ביהמ"ש האזרחי. בבוא ביהמ"ש האזרחי לדון בתביעה, יכולות להיות לו עפ"י פס"ד ראש חודש שתי אפשרויות, או שהוא עצמו יחליט בנושא של פירוק השיתוף, ואז יעכב את ההחלטה עד להחלטה בנושא המדור של בד"ר ואז אתה חייב לקבל את החלטתו של בד"ר (פס"ד אקנין, הש' גולדברג), או שיחליט בעצמו בשאלת המדור, כסמכות אגבית. (ואז לא משנה מה בד"ר יחליט, כבר לא יהיה לזה תוקף).  האישה טוענת כי מן ההגינות, לחכות להחלטה של בד"ר בכל הנוגע למדור, שכן, דעת בד"ר היא, כי "מדור שכור הוא נווה רע",(בשל טענת השעבוד), ולכן, האישה יכולה לדור בבית עד אשר ימצא לה בעלה מקום בבעלותה הראוי לדור בו (פס"ד אקנין), אשר יהיה לא פחות בטוח ולא פחות מתאים מן הדירה הנוכחית (פס"ד כליפא) . יש לזכור גם עפ"י הדין האזרחי, בשל היותה בעלת חמישה ילדים הגרים עמה (מתוכם שלושה הם קטינים), יש מקום להחיל את ס' 40 לחוק המקרקעין, שאומר כי הבעל אינו יכול לגרשה מהבית עד אשר ימצא לה מדור מספק. לעומתה, בעלה יטען כי ביהמ"ש האזרחי צריך להחליט בעצמו (לאחר תיקון חוק המקרקעין ס' 40א ב-95 הרי שיש לו סמכות לדון בכך באופן ישיר), כי הוא כבר באמצע הדיונים, והוא לא רוצה לדחות את העניין מעבר להכרח. הוא רוצה לעשות זאת בשל ההלכה של פס"ד כליפא, שם הוחלט ע"י ביהמ"ש כי על האישה להסתפק בדירה שכורה (שהרי אין לה זכות קניינית בדירה, (בהתאמה לכך שאז היו בדירה 7 נפשות וכיום רק 6)),כל עוד המדובר בתנאים שהיו לה לפני הנישואין, …