באיזה מידה  ריבוי השביתות בעשור האחרון בישראל תורם לדמוקרטיה או פוגע בה?
   תוכן הענינים:
1)מבוא.
2)שביתה-הגדרה ומהות.
3)שביתה ודמוקרטיה.
4)שביתות בעשור האחרון.
4.1 )המגזר הציבורי
4 .2 )המגזר הציבורי מול העסקי
4 .3 )שביתת עובדי מקורות
4 .4 )סיבות לריבוי שביתות
4 .5 )ישראל בהשוואה למדינות :בריטניה וספרד 5)דיון וסכום.
6)בילביוגרפיה.

1 )מבוא
דמוקרטיה נסמכת על על מספר איפיונים בסיסיים – עקרון שלטון הרוב(הנסמך על בחירות והסכמת העם), עקרון שלטון החוק (כולם שווים בפני החוק), עקרון הפרדת הרשויות (שנועד ליצור איזונים ובלמים בין הרשויות ומוקדי הכוח השונים במדינה), קידום הפלורליזם (שבמסגרתו ניתן עידוד לפעולתן של קבוצות חברתיות שונות וליצור כך שיווי משקל חברתי במדינה)ועוד.  ישנם דפוסים שונים של דמוקרטיות הנעים על ציר שמצדו האחד דמוקרטיה פורמלית- מצומצמת, שעקרון שלטון הרוב המבוסס על הסכמת העם הוא העקרון השולט בה, ומצדו השני דמוקרטיה מהותית, ערכית , שמחויבת  להגן ולהבטיח ערכים כגון זכויות האדם, צדק חברתי, ליברליזם ועוד .
מנקודת המבט של דמוקרטיה מהותית ,חוקתית, המשטר הרצוי כולל זכויות אדם ואלו כוללות גם את זכויות האדם העובד אשר פרושן קיום ראוי ומכובד לו ולמשפחתו. מתוך מחשבה זו התפתחה ההכרה בזכויות יסוד חברתיות. כדי להשיג תנאי קיום הולמים על העובד להשיג כוח מיקוח מאזן במשא ומתן על תנאי עבודת ובינו למעביד(אשר יש לו כוח רב בזכות היותו בעל ההון).  מכאן נובעת ההכרה בצורך של העובדים להתארגן ולקדם את תנאי העסקתם באמצעות הסכם קיבוצי,( במקום לנסות להשיג זאת ע"י משא ומתן אישי, בין העובד למעביד), ואף לנקוט בנשק השביתה.
מצד אחד התארגנות העובדים, ושימוש בנשק השביתה, תורמים לתהליך הדמוקרטיזציה בחברה מפני שהם מובילים להקניית כבוד אנושי, כלכלי וחברתי לעובדים במקום העבודה( במקביל לכבוד האזרחי שיש להם במדינה, כאזרחי המדינה) וכן משום שפעילותם המאורגנת של העובדים מעמיקה את שיתופם בתהליך הדמוקרטי(התארגנויות חברתיות תורמות לחברה דמוקרטית בכך שהן מהוות מוקדי כוח והשפעה נוספים על אלו של המדינה והכלכלה וכן מפני שדרכה לומדים אנשים כללי פעולה של הפעלת התארגנויות, הדומים לכללי הפעולה הדמוקרטיים במדינה) אך מצד שני, השימוש בנשק השביתה מהווה אתגר לדמוקרטיה מפני שהוא נוגד מספר מאפיינים של המשטר הדמוקרטי כגון, גרימת נזק למעביד ולקנינו, פגיעה בעקרון שיויון החוק בפני הכל (כיוון שרק קבוצות מסוימות מקבלות לגיטימציה לשבות),  יצירת ניגוד בין האינטרסים של העובדים לאינטרסים של החברה  שהיא צד שלישי שאינו מעורב בשביתה, אך נפגעת ממנה.לדוגמה ,שביתה בשירותים הציבוריים פוגעת ביכולת המדינה לספק שירותים ציבוריים ובכך היא מונעת ממוסד דמוקרטי למלא את חובותיו או היות והמדינה היא גם מעסיק גדול הלחץ שמפעילים השובתים על רשויות השלטון מהווה פתח להשלטת רצון העובדים על מוסדות דמוקרטיים נבחרים ובכך יש פגיעה בעיקרון הדמוקרטי של שלטון הרוב.
נקיטה בדרך השביתה או ההשבתה, קשורות לקונפליקט המצוי במדינה דמוקרטית בין הערכים הכלכליים  אשר מתבטאים בצורך בצמיחה כלכלית מתמדת( כדי שיהיו אמצעים לממן את רווחת האזרחים), לבין הקדמה החברתית שאותה היא שואפת להשיג (יותר צדק חברתי, פחות פערים בהכנסות וקיום של כבוד לכל האזרחים).
מנגד,מתערבים השינויים שחלים בסביבת המדינה (שבה נעשו ההסכמים הקיבוציים והושגה ההכרה בזכות השביתה).אם במקור נועד נשק השביתה ללחוץ על המעסיק לשפר את תנאי העסקתם של העובדים, היום ,בעידן הבתר-תעשייתי המאופיין במורכבות הולכת וגוברת של החברה המודרנית , זה מתבטא בכך שיש דגש גדול מאד על מרכיב הכלכלה במדינה ובמרחב הגלובלי של הכלכלה והעבודה יש מימסדים ואירגונים בעלי עצמה והשפעה עצומים הגורמים לכך שהולך ופוחת היתרון של השימוש בנשק השביתה( אחת הדוגמאות לכך היא שבעלי המפעלים מעבירים את מפעליהם לארצות בלתי מפותחות שבהן עדין אין לעובדים אותן זכויות ודרישות לקיום מכובד).