תקציר       במאות השביעית והשמינית, השושלת האומיית כובשת את ארץ ישראל וסוריה הביזנטיות, וכך נחשפת בפני השפעות הלניסטיות ורומיות שונות. בנוסף לכך, השמדת השושלת הססאנית, חושפת אותה להשפעות אירניות מן המזרח.
כתוצאה מן ה מפגשים הללו, מאמצים האומיים מנהגים ואלמנטים רבים מן המערב ומן המזרח, שיבואו לידי ביטוי במנהגיהם, במסורות ובארכיטקטורה שלהם.
      בעבודה זו ברצוני לבחון את כיפת הדיוואן בארמון האומיי ח'רבת אל מפג'ר ביריחו, על כל תפקידיה ומשמעותיה, ומכיוון שמדובר בשושלת בעלת אומנות אקלקטית, אבחן גם את ההשפעות השונות מן המזרח ומן המערב שהביאו לצורת עיצובה הנוכחית של הרוזטה.            האומיים מבקשים ליצור שפת אומנות חזותית חדשה שתשרת את צורכיהם, ולכן היא הופכת        לאמנות אקלקטית. זוהי אומנות המאמצת דפוסים ודימויים מתרבויות עמן היא נפגשה במהלך הכיבושים השונים: תרבות המערב הרומי – ביזנטי מצד אחד ותרבות המזרח הססאני מצד אחר. האומיים מאמצים תפיסות ודימויים שונים המתקשרים למלכות, כוח ושלטון, אך דוחים את המשמעויות הפגאניות של הדימויים. הם מנסים לדבר בדימויי מלכות ושלטון המוכרים לכולם, אך יחד עם זאת, יוצרים שפה חדשה משלהם.       נראה כי האומיים מאמצים את צורת הרוזטה ה"מאוכלסת" ממקורות פגאניים, אך מטעינים אותה במשמעויות המקודשות לאיסלאם, כדי להעביר מסרים מסוימים. כך הכיפה השמימית מקבלת משמעויות של גן עדן עם אלמנטים המזכירים למאמין המוסלמי את תיאורי גן העדן מן הקוראן והחדית', ודימויים על כוחו של השליט, הח'ליף שנתפס כשליט קוסמולוגי המשרה אור ושפע על נתיניו.
      מקורות רבים קיימים לרוזטה, השפעות מן המזרח ומן המערב. מוטיב האסטרולוגיה ועלי הגפן הדיוניסיים המגיעים מן ההלניזם, בשילוב עם חומר הסטוקו וששת הדמויות הזהות, שנראות כממשיכות מסורת חזותית  מן המזרח, יוצרים יחד אומנות חדשה, רוזטה ייחודית, הטעונה במשמעויות של כוח, שלטון, אלוהות וקדושה.