תומס ג'פרסון ושאלת העבדות

סוג העבודה
מקצוע
שנת הגשה 2005
מספר מילים 6854
מספר מקורות NULL

תקציר העבודה

נושא הקורס :
מרעיון לממשות : ג'פרסון והפדרליזם בארה"ב. נושא הסמנריון: תומס ג'פרסון ושאלת העבדות בין השנים 1776-1826
תוכן עניינים

1 .    תוכן עניינים
2.    מבוא –                                                             עמודים:  3- 7                                                     רקע על ג'פרסון, על התקופה ועל העבדות.
והבעיה העולה מיחסו של ג'פרסון לעבדות.
3.    העבדות בארה"ב של אמריקה –                         עמודים: 8 – 13
סקירה כללית של תקופת העבדות, היחס אל השחורים בהיבטים כלכלים, חברתיים ופוליטיים על רקע התקופה, עד למלחמת האזרחים.
4.    מונטיצלו –                                                       עמודים: 14 – 16
האחוזה המשפחתית.
תומס ג'פרסון, נכסיו ועבדיו.
5.    ג'פרסון הדמוקרט –                                          עמודים: 17 – 21
    תקופת הנשיאות.     רכישת לואיזיאנה.
    המשלחת של לואיס וקלארק.
6.    פשרת מיזורי.                                                   עמודים: 22 – 23
7.    סאלי המינגז –                                                  עמודים: 24 – 26                                                 סיפור חייה על רקע השמועות בדבר הקשר שהיה,     או לא היה, בין תומס ג'פרסון והשפחה ממונטיצלו  
8 .    סיכום.                                                             עמודים: 27 – 28
תומס ג'פרסון והעבדות.
9. ביבליוגרפיה.                                                    עמודים: 29 – 30
2 .
מבוא
תומס ג'פרסון והעבדות בשנים: 1776 –
1 826, רקע על האיש, התקופה, העבדות והחיבור בינם.
תומס ג'פרסון חי בשנים 1743 –
1 826, יליד שדוול, וירג'יניה וצאצא להורים משכילים, בעלי חווה, ממוצא אנגלי. כיהן כנשיאה השלישי של ארצות הברית (בשנים 1801- 1809), מחברה של "הצהרת העצמאות של ארצות הברית של אמריקה", חוקק את החוק בוירג'יניה בנוגע לחופש דתי, ממתקני חוק הירושה. היה מיזמי ומקימי האוניברסיטה בוירג'יניה  (ועוד רבות כפי שיפורט בהמשך). תומס היה אדם יוצא דופן בתקופתו, חוואי ופילוסוף לצד חמישה עשורים בתפקידים פוליטיים שונים ומגוונים בהם שרת את ארצו.
ג'פרסון החל את ראשית דרכו בחינוך פרטי, הוא התייתם בשנת 1757, בגיל 14 מאביו פטר ג'פרסון, שהיה איש בעל מטעים, וירש את מונטיצ'לו החווה יחד עם עשרות עבדים (בין 60- 80) ואדמות, השכיל להגדילה ולהמשיך בלימודיו. הוא למד משפטים, בהמשך כיהן פרק זמן קצר כעו"ד ואח"כ נבחר לתפקיד הציבורי הראשון שלו, בוירג'יניה, מחוז מגוריו – שופט שלום. בהמשך הוא נבחר לציר בבית הנבחרים שבוירג'יניה. ג'פרסון כתב את "סקירת סיכום על זכויות אמריקה הבריטית" חוברת שהציגה אותו כהוגה דעות וסופר מוכשר. בשנת 1775 יצג את המושבה (וירג'יניה) בקונגרס הקונטיננטלי השני בפילדלפייה, ונבחר לחבר בוועדה שכתבה את טענות הקונגרס כלפי בריטניה. ג'פרסון כתב כמעט לבדו את כל "הצהרת העצמאות של ארצות הברית של אמריקה", מסמך הטוען כי כל בני האדם בני חורין, שווים בזכויותיהם והממשלה היא המשרתת את העם ולא האדון (כפי שהיה המצב עם בריטניה). בהצהרה זו ג'פרסון השתמש בפילוסופיה המדינית של המאות 17- 18 ועמד על כך שלא המציא דבר חדש או מקורי. בפרוץ מלחמת העצמאות ג'פרסון חזר לבית הנבחרים של וירג'יניה, שם פעל רבות לשינוי שני חוקים, האחד חוק שיבטיח חופש דתי, הפרדת הכנסייה מהמדינה והשני חוק מתקן לחוק הירושה, שהיה מפלה לטובת הבכור. בשנת 1779 שירת כמושל וירג'יניה ועם תום מלחמת העצמאות מונה לשגריר ארה"ב של אמריקה בצרפת, שם כיהן תקופה של ארבע שנים (1785-1789), משם נשלח ללונדון ע"מ לנהל משא ומתן בנוגע לחוזה מסחר בין שתי המדינות, הוא זכה ליחס צונן מצד הבריטים. בשובו לארה"ב מונה למזכיר המדינה, כלומר לשר החוץ. ג'פרסון גיבש את הסיעה הרפובליקנית (שבמרוצת השנים שינתה את שמה לסיעה הדמוקרטית) כנגד אלכסנדר המילטון וסיעתו הפדרליסטית. האחרונה עמלה למען חיזוק השלטון על חשבון סמכויותיהן של המדינות, ייצגה אינטרסים של שכבות עירוניות עמידות בעוד ג'פרסון מהצד השני, האמין בכל ליבו בחופש ובשוויון לכל, בסמכויות המדינות ובטובת זכויות הפרט. כלומר, דמוקרטיה רחבה. ג'פרסון התפטר בשנת  1793 בשל נטייתו של ג'ורג' וושינגטון, הנשיא לדעותיו של המילטון. שלוש שנים מאוחר יותר ג'ון אדמס הפדרליסט נבחר לנשיאות וג'פרסון לסגנו. בשנת 1800 ג'פרסון נבחר לנשיאות ארה"ב, למשך שתי קדנציות, והיה לנשיא הראשון שישב בוושינגטון, הבירה החדשה. ג'פרסון פעל רבות להרחבת שטחן של מדינות ארה"ב, בשנת 1803 נקנתה מדינת לואיזיאנה מצרפת בהסכמתו מבלי לשאול את אישור הקונגרס.
בתקופת כהונתו ארה"ב סבלה מבעיה במדיניות החוץ, שהתבטאה בחוסר עמדה כלפי המדיניות הנאפוליונית והבריטית. מטרת מדיניות זו הייתה מניעת מלחמה או הסתבכות של ארה"ב במצב העדין שנוצר. בשנת 1807 חוקק הקונגרס, בתמיכתו של תומס את "תעודת האמברגו", שפגעה בעקרונות החופש (שהיו כה חשובים לג'פרסון), של מדיניות החוץ (איסור מסחר עם בריטניה וצרפת). בשנת 1809 פרש ג'פרסון מנשיאות ארה"ב, לאחר שסרב להתמודד בשלישית על תפקיד זה וחזר לחוותו בוירג'יניה. בגיל 76 הוא ייסד  את אוניברסיטת וירג'יניה, שכן האמין בתבונה והחינוך כאחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה וביכולת הטיפוח של חופש ההבעה ע"י חינוך. בהתאם ליסודות אלו לחם לחירות ולשוויון בכל צורותיהם.  באחוזתו היה ג'פרסון אדם נדיב וידוע במנהג הכנסת האורחים, מנהג שכמעט וגרם "לירידתו מנכסיו", ג'פרסון הסתבך בנוסף במתן ערביות לחבר ש"פשט את הרגל" ונאלץ לשאת בעול הכלכלי, וכמעט איבד את אחוזתו לנושיו.
בשלב מאוחר יותר קיבל ג'פרסון עזרה כלכלית שהגיעה "מידידים" ברחבי ארה"ב שנחרדו לשמוע כי נשיאם לשעבר והאיש שתרם כה רבות למולדתם ארה"ב, עמד לאבד את ביתו. עם מותו נמכרה אחוזתו, למעט אחוזת הקבר. על מנת לכסות על חובותיו.
עבדות, מוסד הנזכר בהיסטוריה האנושית כבר באלף השלישי לפנה"ס. בחברות עתיקות ו / או פרימיטיביות העבדות לא הייתה גורם משקי חשוב, אך עם התפתחות העולם העתיק, קמו אימפריות שנתנו לעבדות מעמד מרכזי ו"טבעי" בחיי העמים. שיאה של העבדות בתקופות קדומות בא לידי ביטוי ברומא הקדומה, במאות הראשונה והשניה לפני הספירה.
העבדים ברובם היו עמים שנכבשו, שבוים. במקומות שונים בעולם (בורמה, נפאל, ליבריה, סודאן וכד') אנו מוצאים צורות שונות של עבדות ומכירת בני אדם (בעיקר ילדים) עד עצם היום הזה!. העבדות במושבות הבריטיות נפוצה באמריקה זמן רב לפני הקמתה של ארה"ב, ובדרום ארה"ב העבדות התקיימה גם אחרי קום המדינה. העבדים היו שחורים, כושים, אפריקאים, כאלו שנחטפו ממולדתם (בעיקר ממערב אפריקה), ממקומות שונים בעלי צביון דתי שונה, שפה שונה, אמונות שונות וכד'. יחד הם יצרו את "העבד הכושי", עבדים רבים נהרגו מידי ציידים, רבים אחרים מצאו את מותם בדרך. סחר העבדים היה מחריד וגבה מחיר כבד בחיי אדם. הם הובלו באוניות בתנאי חרפה, בצפיפות כבולים לאזיקים, רעבים ולעיתים קרובות פצועים וחולים דרך הים למושבה החדשה באמריקה, שם נמכרו לעבדות, לכל המרבה במחיר. החל במחצית המאה ה 15 ועד לאמצע המאה ה 19 מעריכם כי הובלו מיבשת אפריקה ליבשת אמריקה, כעשרה מילון אנשים שחורי עור.
בארצות הברית הלכי הרוח ששלטו עד לשנת 1845 היו: הלבנים בצפון שלא נזקקו לידיים עובדות, חיו במקום שהלך והתפתח, התעש. לכן לא החזיקו בעבדים.
בדרום לעומתם חיו במתכונת אגררית עתיקה, חקלאות, חוות ענק ומטעים, מכאן שהצורך בכוח עבודה רב וזול היה קיים. לא כל תושבי הדרום החזיקו בעבדים, רק כאחוז אחד מאוכלוסיית משפחות הלבנים השתייך לבעלי האחוזות הענקיות שהחזיקו בעשרות עבדים.
בשנת 1808 חל איסור על יבוא עבדים לארה"ב, יבוא בלתי חוקי התקיים בקנה מידה נמוך (עשרות אלפים בודדים). ה"צפון" לא רצה את התפשטות מוסד העבדות, הדבר סימל בעבור אנשיו אלמנטים שונים שיש להימנע מהם, למשל: דמיון עמוק בין האוכלוסייה המתפתחת בדרום לאצולת אירופה, אנשים בעלי יוקרה, עושר, ניוון, עצלנות ומאפיינים מהם ניסו לברוח אבותיהם והם עצמם. הם ראו בעבדות הבטחה לקיבעון וחוסר יוזמה. אך למרות כל החסרונות הצליחו להבין את הצורך הכלכלי שיש בהחזקת עבדים בדרום, הבנה זו היא שהביאה לסובלנות כלפי מדינות הדרום. בשנת 1820 ב"פרשת מיזורי" (מפורט בהמשך), ניתן ביטוי פורמלי ע"י חקיקת חוק ששמר על שוויון פוליטי בין נציגי מדינות מהדרום והצפון בסנאט. החוקים במדינות הדרום השונות (וגם בצפון), נוצרו בכדי להגן על ה"לבנים", על רכושם, ה"שחורים" היו עבדים ולכן היו בגדר נכסים לבעליהם, למשך כל ימי חייהם. תנאיהם של העבדים בחוות השנות היו תלויים באופיו של בעלי החווה, לרוב הם זכו לעבוד מצאת החמה ועד שקיעתה, תנאי מגוריהם היו צריפים עלובים ללא ריצוף ומקום, תזונתם הייתה לקויה וחד גונית, כשברקע ישנו האיום המתמיד של השוט, ההפרדה מהמשפחה והניתוק. אפריקאים משוחררים היו חייבים להוכיח את חירותם, לעמוד בתשלומי קנסות (שהוטלו עליהם לא פעם ללא סיבה מצדקת), מסים ומחייה. אחרת ימכרו לעבדות, הם היו "עבדים ללא אדונים", מוגבלים לעיסוקים מסוימים בלבד לצורך מחייתם. הם לא היו שווי זכויות ולא נהנו מהחוקה הליבראלית. עם השנים החלו התמרדויות מכוונות של עבדים ושחורים משוחררים כנגד הלבנים. חלקם ברח לקנדה או לצפון ארה"ב, אחרים ניסו לפגוע בבעליהם בצורה ישירה (הרעלות, פגיעות פיזיות וכד') או עקיפה (האטת קצב העבודה, העמדת פני בורים וכו'). רבים שילמו בחייהם עבור חירותם ואחרים באמצעי ענישה פיזיים ונפשיים בדרגות חומרה שונות.        תומס ג'פרסון, הדרומי היה כרבים אחרים בצפון, כלומר קיווה שהעבדות תתפוגג עם קידום הטכנולוגיה, ובכך בעצם יעלם הצורך בידיים עובדות בחוות ובמטעים. באופן פרדוכסלי הצפון שנחשב למקום בו לעבדות אין קיום, ביסס את כלכלתו על ענף הכותנה (פיתוח תעשייה ענפה) שהיווה את עיקר כלכלת הדרום, כלומר היה מקור הצורך בעבדות. בתקופה זו אנשי הצפון שלא ראו בעבדות מקור גאווה מיוחד, לא היו בשלים חשיבתית או כלכלית לפיצול ולשנאה (שהניבה בעיית העבדים) שהובילו אח"כ למלחמת האזרחים. בעקרונותיה של ארה"ב כמדינה עמדה סתירה פנימית חריפה, החוקה מבטיחה זכויות של שוויון וחרות לכל, אך שחורי העור מופלים על בסיס גזענות חריפה, בחוקה עצמה ישנם מספר סעיפים ה"מתפשרים" ומשלימים עם קיום העבדות. סעיפים המכירים בקבוצת אנשים החיים בארה"ב אך משוללי זכות בחירה וחופש. החוקה התירה סחר בעבדים לפחות לתקופה של 20 השנים הראשונות למדינה ונקבע בה חוק הסגרת עבדים בורחים. האמריקאים הלבנים התמודדו עם עובדות אלו מבחינה מוסרית ע"י הצדקת הגזענות, רווחו סיפורים בגין קשרים מיניים בין אותם אפריקאים לקופי אורנג-אוטנג, "הכושי" צוייר בעיני רבים כחיה, כיצור נחות וילדותי שלא מסוגל לדאוג לצרכיו וכד'. לכל ה"צידוקים" הללו נוסף מניע חשוב מאוד שהיה ההכרה בצורך הכלכלי והלאומי בעבדות. שכן בהעדר מוסד העבדות יתמוטטו הסדרים הקיימים, הכלכלה ואחדות האומה. שחורי העור הופלו על בסיס גזענות בוטה, משטר כלכלי, חברתי, דתי, חינוכי ופוליטי שנשען על חוקי הדמוקרטיה.
בתקופה זו, מתחת לפני השטח מתגבשות בארה"ב עמדות מנוגדות ביחס לעבדות, לבעלי העבדים, לשוויון, לחרות ולזכויות הפרט. ג'פרסון סולל בכתביו ובדרכו את התקווה לדמוקרטיה מתוקנת, לקץ העבדות והעריצות, לחרות הפרט. ברם בד בבד עם הבעת אמונתו הוא ממשיך להחזיק בחוותו במונטיצלו עשרות עבדים, שאלות מעוררות ספק ותימהון, כיצד האיש שהכריז ולא פעם אחת, שכל בני האדם נולדים חופשיים וזכאים לחרות, שוויון ואושר, החזיק והשתמש במשך מרבית ימי חייו בעבדים במטעיו ובביתו ?!, כאלו שלא נהנו מהחופש והשוויון של העולם החדש, של ארה"ב של באמריקה. איך האיש שכתב את מגילת העצמאות, לא ניסה להכילה על אוכלוסייה קבועה בעלת צבע עור שונה ?!. אל לנו לשכוח שג'פרסון היה חלוץ, "זאב בודד" במקום ממנו בא ביחס להשקפת עולמו. זו הייתה תקופה של עבדות כנורמה חברתית. התנהגותו ה"אבהית" כלפי עבדיו, שחרור של כמה מהם ואי רדיפת המעטים שברחו נחשבה בעני בני מעמדו כשבירת המוסכמות, התנהגות שאינה ראויה. גם יחסו ה"אישי" עם סאלי המינגז (שזוכה להתעלמות ברבים ממקורות ההיסטוריה, שפורסמו עד עצם היום הזה) שימש כנגדו. שאלת הקונפליקט ביחסו של ג'פרסון לעבדות נמדדת בהיבטים רבים, ביניהם: כלכלים, חברתיים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים, אותם אנסה להבהיר בעבודה זו.