סוגיות במיקרו כלכלה תוכן עניינים
נושא                                                           עמוד  1 .       מבוא                                                                           2
2 .                  מה לייצר וכמה?                                                        4
2 .1 מחיר המוצר                                                        4
2 .2 גורם ההכנסה                                                      4
2 .3 מוצרים משלימים ותחליפיים                            5
2 .4 מערכת הטעמים                                                  6
3 .                   גמישות הביקוש                                                       7
4 .                  ההיצע של היצרן                                                        12
5.                  עלויות ייצור וטכנולוגיה                                           14
6 .                   סחר החליפין                                                                        18
7.                   מהו ההיצע הקיים בשוק? מתחרות עד מונופול    20
8 .                   סיכום                                                                                    23
9.                   בבליוגרפיה                                                                24

1 . מ ב ו א מוצרי מזון     חוק "חינוך חינם" או "דיור חינם" אינם אלא אשלייה שמנסים לעיתים למכור לנו. לא קיים מוצר או שירות הניתן בחינם (סייג אחד לכך הוא המוצר החופשי כמו אויר לנשימה על הקרקע, אך בו לא ענייננו). לכל מוצר כלכלי יש עלות אלטרנטיבית. אם ניקח לדוגמא את חנוך החובה חינם, הרי שהמבנים, כח האדם, התשומות השונות יכולים להיות מנוצלים למטרות אחרות ולפרוייקטים אחרים , כמו הקמת בתי קפה או שיפוץ מראה העיר. (לא לחינם קרוי חוק חינוך חינם בקיצור "חה חה חה"). יש  למדוד את שווים האמיתי של מוצרים ושירותים בהתייחס למחיר האלטרנטיבי שעלינו לוותר בבחירתנו בפרוייקט הספציפי. לשימוש במשאבים הנמצאים במחסור תמיד יש מחיר. אם נשתמש במשאבים על מנת לממן הקמת תיאטרון הרי שבהכרח עלינו לוותר על פרוייקט אלטרנטיבי. השימוש בגורמי ייצור לצורך הקמת התאטרון מקטין את האפשרויות שלנו לספק צרכים אחרים שבהם אנחנו חפצים. כך שמשמעות החינם היא פשוט העברה של עלויות הייצור מקבוצה אחת לאחרת, אך אין מן הנמנע שמישהו ישלם על כך. התודעה שאין דבר הניתן בחינם מובילה אותנו למסקנה שכמות המשאבים הנתונים לניצול הינה מוגבלת ושכל בחירה שלנו לייצר דבר מה כרוכה בויתור על יצור אחר. מצד שני ידוע שלרצונות הפרטים במשק אין גבולות, וככל שנקבל ונשיג יותר כך גם יגדל תאבוננו לעוד ועוד. וזוהי למעשה הבעייה הבסיסית שהכלכלה מנסה להתמודד איתה. זוהי בעיית המחסור. תופעת המחסור באה לידי ביטוי גרפי בעקומת התמורה. B   עקומת התמורה מציגה את גבול אפשרויות התצרוכת, כאשר על כל אחד מהצירים מוצג מוצר מסויים, לחם למשל  או מערכת מוצרים, כמו מוצרי מזון. המשק יכול להימצא רק על קו עקומת התמורה (נקודה A לדוגמא), כל נקודה על עקומת התמורה מראה ייצור יעיל שמשמעו שימוש בכל גורמי היצור שברשות המשק אך בהרכבי יצור שונים.   C     אין נקודה טובה יותר או פחות על גבי עקומת התמורה. הדבר תלוי בסדר ההעדפות של אותו המשק ובטעמיו. נקודה מעבר לעקומה אינה אפשרית כמו נקודה B, ומציינת הרכב ייצור שאינו אפשרי למשק זה וכך מציגה את בעיית המחסור. יחד עם זאת נקודה בתוך עקומת התמורה (נקודה C ) מציינת יצור שאינו יעיל ושימוש לא נכון בגורמי הייצור שברשות המשק. נקודה זו מציינת אבטלת גורמי ייצור.
אם כן, כיצד מתמודד מדע הכלכלה עם בעיית המחסור? בכלכלת שוק האיזון בין רצונות הפרטים הבלתי נדלים לבין כמות המשאבים המוגבלת מושג על ידי שיווי משקל בין הביקוש להיצע.
הביקוש למוצר מבטא את רצונות הצרכנים, אך כדי לייצר את המוצר המבוקש יש להבטיח שהמשאבים לא יופנו לייצור מוצרים או שירותים אלטרנטיבים. כאן מגיע תפקידם של היצרנים. ליצרנים יש עלות ייצור ופעולתם נובעת מהרצון להחזיר לעצמם בצורה הטובה ביותר את השקעתם ולהישאר עם רווח גבוה ככל האפשר. התוצאה היא שהיצרנים יעדיפו לייצר את המוצרים שלצרכנים יש ביקוש רב אליהם עם התחשבות בעלות ייצורם.
כעת נשאלת השאלה כיצד מושג באיזון הזה  בין הביקוש להיצע.
האיזון יכול להיקבע מלמעלה על ידי רשות מרכזית מתכננת  הקובעת כמה לייצר על ידי בעלות על גורמי ייצור  להון וקרקע. אולם אנו נתייחס לכלכלת שוק חופשי כפי שנהוג בארץ וברוב מדינות העולם. בשוק חופשי כוחות הביקוש וההיצע קובעים למוצר מחיר, ומחיר זה יצב כל עוד אין שינויים בביקוש או בהיצע. היה זה אדם סמית שהשתמש במושג ה"יד הנעלמה" כדי להסביר כיצד השוק מגיע ליציבות מחירים כאשר בעלי הפירמות מצד אחד והצרכנים מצד שני פועלים כל אחד להגשמת האינטרסים האישיים שלהם. "אין זה מטוב ליבם של הקצב, של מבשל השיכר או של האופה שאנו זוכים לארוחתנו אלא מדאגתם לאינטרס שלהם עצמם", כתב אם סמית בספרו עושר ואומות (1776) ,"איננו פונים לאהבת האדם שלהם, אלא לאהבת עצמם, ולעולם אינם מדברים איתם על צרכינו אלא על היתרונות שהם משיגים מכך שהם מוכרים את תוצרתם לנו."