האוניברסיטה הפתוחה עבודה סמינריונית – תרבות תקשורת ופנאי בישראל.
שאלת מחקר: באיזו מידה משקפת  הטלוויזיה סטריאוטיפים בתחום המיגדר בטלוויזיה?
תוכן עניינים
מבוא.
_________________________________________ עמ' 3-4.
הטלוויזיה בחיינו. _________________________________עמ' 5-9.
*התפתחות הטלוויזיה בישראל *השפעת המעבר לטלוויזיה רב-ערוצית *מדוע אנחנו צופים בטלוויזיה התכנים הטלוויזיונים ואנחנו. _______________________ עמ' 10-14.
*מה אנו רואים בטלוויזיה *אבחנת מציאות בתכנית טלוויזיונים *כיצד אנו מפנימים את המסר הטלוויזיוני סטריאוטיפים מיניים מהם. ________________________עמ' 15-18.
*מהם סטריאוטיפים וכיצד הם נוצרים?
*סטריאוטיפים מיניים נשים והצגתן על המרקע. __________________________עמ' 19-22.
 גברים והצגתם על המרקע.
________________________ עמ' 23-26.
זוגיות והבדלי מיגדר בקולנוע הישראלי. _______________ עמ' 27-30.
מחקר עצמאי – התכנית 'שבתות וחגים' הצגה עובדתית. ____עמ' 31-35.
'שבתות וחגים', ניתוח תכנים.
______________________ עמ' 36-41.
סיכום ומסקנות. _______________________________ עמ' 42-43.
ביבליוגרפיה.
__________________________________עמ' 44-45.
  מבוא
תכנית הטלוויזיה החביבה עלי בילדותי הייתה "דמפסי ומייקפיס". דמפסי היה בלש ניו-יורקי חכמולוג ופלרטטן ומייקפיס הייתה הבלשית הבריטית השקולה והקרה. יחד היוו את אימת פושעי לונדון. הייתי צופה אדוקה. כל יום חמישי ב-11 התייצבתי את מול המרקע בין אם הייתי עייפה, חולה או סתם עסוקה בדברים אחרים. למדתי שניו-יורקרים הם חצופים וזריזים ובריטים הם מנומסים להפליא ומחוכמים. לימים הייתה הבחירה הראשונה של לטיול בחו"ל, לונדון. בין אם התרשמותי הראשונית מהעם הבריטי תאמה את ציפיותיי, שהתבססו על מה שראיתי בטלוויזיה, או לא, המציאות לא שינתה את דעתי על הבריטים. אני נשארתי עם מייקפיס. השפעתה של הטלוויזיה על חיינו מפעפעת הרבה מעבר לשעשוע או ההנאה שאנחנו שואבים בזמן הצפייה. ילדים כיום לומדים לקרוא עם תכניות הטלוויזיה החינוכית, לומדים אנגלית עם אם.טי.וי. ולומדים להבחין בין טוב ורע עם ביל קוסבי. הטלוויזיה מרכזת סביבה את המשפחה בערבים, נותנת לנו חלון למציאויות רחוקות ולעיתים, מפלט מחיינו המשעממים. אנחנו זוכים להרגיש חלק מ'הכפר הגלובלי' כאשר אנחנו צופים בנשימה עצורה יחד עם שאר העולם במאורעות כמו מאורעות ה-11 בספטמבר בניו-יורק. ב-95% מבתי האב בישראל יש כיום מקלט טלוויזיה אחד לפחות. לבד ממתי מעט, כולנו צופים ומפנימים את המסר הטלוויזיוני. גם אם נדמה לנו שאנו חכמים מדי מכדי ללמוד מהתכניות שבהם אנו צופים, שאנו איתנים בערכינו שלנו, אין מפלט מהשפעת התכנים להם אנו נחשפים. אנחנו יודעים שזה בסדר להתבדח על חשבונם של אנשים שמנים, כי צ'אנדלר מ"חברים" עושה זאת. אנחנו יודעים כי חלומה האמיתי של אישה הוא להיות בת-זוג ואם כי אנחנו צופים במוניקה ורייצ'ל שבוכות בחשש שלעולם לא יינשאו ויזכו לגדל ילדים. למרות ששתיהן נשות קריירה מצליחות. ואנחנו יודעים שאישה צריכה לסלוח לבעלה אם בגד בה, גם במחיר כבודה העצמי, כי ראינו את הילארי קלינטון תומכת בבעלה לאחר שהשפיל אותה לעיני העולם כולו. ההשפעה אף חמורה יותר על ילדים צעירים יותר שאישיותם וערכיהם טרם התגבשו. ראוי לשאול, מה הם המסרים שאנו מקבלים מעל מסך הטלוויזיה?
בסרט "פילדלפיה" מזעזע דנזל וושינגטון את חבר המושבעים כשהוא מצהיר הצהרות סטריאוטיפיות כמו "כושי סמבו" "הומו מתרומם" וכדומה. כשנאמר לו שלסטריאוטיפים כאלו אין דריסת רגל בבית המשפט הוא משיב "אבל אנחנו איננו חיים בבית המשפט". אלא שהסטריאוטיפים המקיפים את הקהילה ההומוסקסואלים הם עצם הסיבה לעריכת המשפט. השופט והמושבעים אינם יכולים למנוע את השפעתם של סטריאוטיפים עליהם כיוון שהם חקוקים כה עמוק בתודעתם שייתכן ואינם מודעים לקיומם אפילו. רובנו בכינו בסופו של הסרט. וודאי שהיו גם אלו שחשבו שזהו הסיום ההולם לגבר שניהל אורך חיים הומוסקסואלי. בדומה לשופט ולמושבעים, גם אנחנו איננו יכולים לנטרל את השפעתם של סטריאוטיפים עלינו כיוון שבדיוק כמוהם גם אנחנו הפנמנו סטריאוטיפים מסוימים עד כדי שאנו לא מודעים להם. חלקה של הטלוויזיה בכך אינו קטן. ייתכן שכאשר אנחנו צופים בסרט כמו "פילדלפיה" חלקנו יוצאים מושכלים יותר. לעומת זאת תוכנית כמו "הכי גאים שיש", העוסקת אף היא בתכנים הומוסקסואלים, יכולה לחזק בנו את הדעה כי גברים הומוסקסואלים הם חופשיים הרבה יותר בנוגע למין ואולי אף כי חייהם סובבים סביב העיסוק במין.
לחלופין, תכניות מסוימות שאינן עוסקות בנושא ספציפי אחד עלולות לתמוך בעקיפין בסטריאוטיפים הקיימים בחברה.  קומדיות מצבים ואופרות סבון יכולות להכיל מסרים סטריאוטיפיים באופן שבו דמויות מוצגות.
פרסומות המראות לנו חבר נשים מתפוגגות מאושר למראה סחבת רצפה חדשה או גבר הנוהג במכונית ספורט ואחריו נכרכת עדת נשים גם הן מעבירות מסר ברור, לבד מהמסר הפרסומי אותו נתכוונו להעביר. בעבודה זו אעסוק בחקר השאלה עד כמה משקפת הטלוויזיה סטריאוטיפים בתחום המגדר בטלוויזיה. המחקר יערך השני שלבים.
בחלקה הראשון של העבודה אדון בהשפעתה הכללית של הטלוויזיה בחיינו, הסיבות שבעטין אנו צופים בטלוויזיה, וכיצד אנו מבינים ומפנימים את המסר הטלוויזיוני. כמו כן אנסה לעמוד על טיבם של סטריאוטיפים ודרך היווצרותם ואעמוד על קיומם של סטריאוטיפים מסוימים בנושא המגדר והצגתם על המרקע.  בחלקה השני של העבודה אערוך מחקר עצמאי שבמסגרתו אנתח את תכניה של התכנית "שבתות וחגים" בניסיון לאבחן באיזו מידה משקפות הדמויות המשתתפות סטריאוטיפים מוכרים בתחום המגדר. לסיכום אנסה להשיב על השאלה, באיזו מידה משקפת הטלוויזיה סטריאוטיפים בנושא המגדר?.