הקשר בין שחיקה ועבודה במשמרות לבין כוונות עזיבה בקרב עובדי שדה התעופה בישראל
1 .   מבוא
רקע על החברה: שדה התעופה בן גוריון הוא שדה התעופה הגדול ביותר בארץ, ממנו יוצאות ונכנסות טיסות מרחבי העולם.
שדה התעופה עובד 24 שעות ביממה, 356 יום בשנה ברציפות, כאשר רק ביום שבת שדה התעופה אינו פועל.
בשדה התעופה של בן גוריון אובחנה בעיה עסקית אשר הסבה את תשומת ליבם של הנהלת החברה והיא קיום של 20% אחוזים מהעובדים אשר עוזבים את מקום עבודתם.
נצפה על ידי החברה כי אחוזי עזיבה אלו מקורם בקיום תחשות של שחיקת העובד ושל תנאי עבודה שייתכן כי הנם משפיעים לרעה על תופקתו של העובד.
מטרת המחקר:
 להקטין אחוזים אלו על ידי בדיקת הקשרים בין שחיקה לכוונות עזיבה ובין עבודה במשמרות לבין כוונות עזיבה על מנת להפחית, באם ימצאו קשרים אלו כנכונים, את אחוזי העזיבה ובכך להקטין את ההוצאות הכספיות הגבוהות הנגרמות לחברה עקב גיוס והכשרת עובדים חדשים.
רציונאל המחקר:  התבססות על  SERGEA (1971), ואדלר (1975), הטוענים כי עבודה במשמרות אינה מהווה סדר יום שיגרתי המאפשר לאדם לנהל מהלך חיים תקין. סביר להניח כי אי קיום שיגרת חיים תקינה הכוללת עבודה, משפחה וחברים, מותירה באדם המבודד לרוב, תחושות של תיסכול, מתח, עייפות נפשית ופיזית ועוד, הגורמות לשחיקתו. הנחה זו מתבססת על היות העובד נישחק בעבודתו באופן "טבעי" לאחר זמן ארוך באותה העבודה, על כן בגיל מסויים על אותו אדם לפרוש מעבודתו ולפנות מקומו לעובדים צעירים יותר בעלי מרץ ואנרגיה לעבוד כפי שהוא עבד בשנותיו הראשונות.
קל וחומר, כי אותו עובד ישחק מהר יותר, באם תנאי העבודה אינם מאפשרים סדר יום נוח המתיר לאותו אדם להפיג את מתחיו ולשהות בקירבת משפחתו ו/או חבריו.