חישבי, שיקלי, הרגישי, ותני לנו להחליט - עבודה סמינריונית (ציון - 96) בנושא הפלות. עבודה תיאורטית המנתחת את המסרים הגלויים והסמויים סביב סוגיית ההפלות בישראל

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , ,
שנת הגשה 2006
מספר מילים 9893
מספר מקורות 24

תקציר העבודה

תוכן עניינים
תוכן עניינים. 2
תקציר. 3
מבוא. 5
שני קצוות: 10 אגודת "אפרת". 10 ניתוח המסרים מתוך חומר ההסבר שמספקת "אפרת". 12
הוועדות להפסקת הריון 17
ניתוח פעילות הוועדה. 18
השוואה בין שני קצוות, הסוגרים מעגל אחד. 22
החטא ועונשו 22
ההריון נשי, ואישי. הפסיקות גבריות, ולאומיות. 22
שיקלי, חישבי, הרגישי – ותני לנו להחליט. 23
אחרית דבר – מניעה.
5 סיכום. 26
הפניות. 28
תקציר עבודה זו עוסקת בסוגיית הפסקת ההריון היזומה ("הפלה" לפי הלשון המקובלת). הפלה יזומה היא נושא העולה בצורה זו או אחרת בחייה של כל אישה. בשל אי חוקיותה במשך דורות רבים, וחוקיותה המוגבלת בזמננו, הייתה ההפלה יזומה, ובמידה רבה עדיין הנה, בבחינת טאבו, נושא שלא דובר בו גלויות, שלא הועלה בציבור ושלא נחקר על ידי אנשי המדע (טייכמן, 1988). סוגיית הפיקוח על הפסקת הריון (הפלות יזומות) מהוות, לדברי הוגות וחוקרות רבות, אחת מנקודות המוצא לבחינת מקומן של נשים בחברה (אמיר, 2000). יש הטוענות שחוקי ההפלות ומנגנוני הביצוע והאכיפה שלהם משקפים את התייחסות הממסדית לנשים, ובעיקר למקומן החברתי.
בעבודה זו, ברצוני לנתח שני אספקטים שונים מאוד (לכאורה) הקשורים בסוגיית ההפלות היזומות: מצדו הראשון של המתרס ניצבת אגודת "אפרת", המתנגדת להפלות יזומות, ומעברו השני נמצאות הוועדות המאשרות הפסקת הריון, הן מתירות הפלה יזומה ביותר מ- 95% מן המקרים המגיעים אליהן. לראשונה נתקלתי באגודת "אפרת" לפני יותר מחצי שנה. בין כתלי האוניברסיטה ניגשה אלי בחורה צעירה ושמה בידי תקליטור צבעוני הנושא את השם "פרפרים בבטן", ועליו ציור מרהיב של פרפר. כששאלתי אותה במה מדובר, היא לא פירטה ורק ביקשה ממני לצפות בסרט המוצג שם. צפיתי בסרט (שהיה זהה לסרט שקיבלתי מאוחר יותר בדואר מאגודת "אפרת"). הסרט עורר בי רגשות מעורבים, מצד אחד נמלאתי כעס על חדירה כה בוטה לעולמי הפרטי, ומאידך, הרגשתי כי אין אני יודעת מספיק על פועלה של האגודה על מנת לחרוץ את גורלה. עוד באותו היום ביקרתי באתר האינטרנט של אגודת "אפרת", שם ציפו לי כמה וכמה "הפתעות" לא נעימות. האתר היה מלא בסרטים הנושאים את הכותרת "קשה לצפייה" והכילו תמונות מזעזעות של עוברים קטנטנים שהופלו, וכן סרטים בלתי מצונזרים וקשים במיוחד המתארים הפלה יזומה, שלב אחר שלב. אין מילים בפי כדי לתאר את החלחלה והזעזוע העמוק שאחז בי, ומעבר לכך, הרגשתי שגם אם קודם לכן דעתי בנוגע להפלות יזומות לא הייתה מגובשת, הסרטים שצפיתי בהם לא גרמו לי להתנגד להן, אלא להפך.
התקליטור ואתר האגודה לא הרפו ממני. חשבתי על התהליך אותו צריכה לעבור אישה שנכנסה להריון המוגדר על ידה בלתי רצוי, על מנת לבצע הפלה יזומה, תהליך שעלול להתחיל בפגישה כזו עם מסריה של האגודה. כמו כן גיליתי כי ה"מכשול" האחרון העומד בפני אישה שכבר החליטה לבצע הפלה יזומה הוא "וועדה להפסקת הריון" המחויבת בחוק. קריאה מרפרפת בנושא הבהירה לי כי רוב רובן של המבקשות לבצע הפסקת הריון נענות בחיוב, כלומר יותר מ- 95% מהמקרים שמגיעים לוועדה מקבלים אישור להפלה יזומה. הנתון עודד אותי מעט, משום שחשבתי שהחלטתה של אישה לא נבלמת בסופו של דבר. בעבודה זו ביקשתי לבחון את הנחות היסוד העומדות בבסיס כל אחד מהגורמים הללו, מטרתי הייתה למצוא הבדלים ותפיסות עולם שונות לגבי האישה, מעמדה וזכויותיה. מצטערת לומר כי בסופו של דבר, מצאתי מנגנונים די דומים.
ברצוני לציין נקודה חשובה ומהותית נוספת:
היתקלותי הראשונית באתר אגודת אפרת הייתה לפני חודשים רבים. מאז, ובעיקר עקב הזעזוע, לא ביקרתי באתר פעם נוספת אלא לפני כתיבת עבודה זו, לפני כחודשיים.
להפתעתי גיליתי כי אתר האינטרנט של האגודה שונה לגמרי, והסרטונים המזעזעים שצפיתי בהם הורדו מהרשת. אינני חושבת כי האג'נדה של האגודה השתנתה (מניעת הפלות יזומות בכל מחיר), אך ברור כי בחרו בדרכים אחרות על מנת להשיג מטרה זו. עבודה זו מסתמכת בין השאר על הנתונים והמידע המוצג באתר הנוכחי של האגודה, ולא על הרושם העז שהותירה בי הצפייה במידע ובסרטים שהוצגו באתר הקודם.
על מנת לנתח את פעילותה ומסריה של אגודת אפרת פניתי אליהם בבקשה לחומר הסברה המצוי בידם. הפנייה נעשתה באי-מייל וחומר ההסברה נשלח אלי בדואר. אציין כי בפנייתי לא פירטתי את מטרת הבקשה. חומר ההסברה שנותח על ידי כולל – תקליטור בשם "האהבה תנצח" וחוברות הסברה צבעוניות, אחת מהן נושאת את השם "לקראת נישואין מאושרים". בנוסף, אתר האינטרנט של האגודה ובו כתבות, סרטי הסברה ועוד, על כך אפרט בהמשך.
ניתוח פעולתן של הוועדות להפסקת הריון היה מורכב יותר. וועדות אלה הנן חסויות, וכן תיקי הפונות אליהן. על מנת בכל זאת לבצע את ההשוואה, הסתמכתי בכתיבתי על שני מחקרים מרכזיים שבחנו את פעילותן של הוועדות להפסקות הריון יזומות – מחקרה של דלילה אמיר (אמיר, 1989 ו- 2000) ומחקרם של רפאל כהן-אלמגור ויהודה שניר (2000). על מטרתם של מחקרים אלה ומסקנותיהם העיקריות אפרט בהמשך.
בסופו של התהליך, לאחר ניתוח המסרים הסמויים (בנוסף לאלה הגלויים) המועברים בכל אחד מאלה, ביצעתי השוואה אנליטית בין השניים, תוצאותיה גם הן יפורטו בהמשך.