אומנה היא מצב שבו ילד מטופל במשפחה אחרת ממשפחתו הביולוגית, כסידור זמני. ההורים האומנים מודרכים כיצד ליצור קשר עם הילד וכיצד לטפחו ולחנכו, במטרה להקנות לו מסגרת יציבה ובטוחה ולתרום להתפתחותו הגופנית, הרגשית והחינוכית. המשפחה האומנת מוגדרת בדרך כלל כמשפחה משלימה למשפחה הביולוגית של הילד. ככלל, שירותי האומנה מבקשים לשמור על מקומם של ההורים הביולוגים כדמויות משמעותיות בחיי ילדם, ומכוונים את ההורים האומנים לשאוף ולפעול לשמירה על מערכת יחסים עם ההורים הביולוגים כדי להקל על הילד את גיבוש זהותו ולאפשר לו, אם ניתן, לשוב לגור עמם בעתיד. את משפחת האומנה מלווה הגוף המפעיל את האומנה באזור מגוריה והיא מקבלת ממשרד הרווחה דמי אחזקה לצורך מימון הוצאותיו של הילד וכן תקציב עבור הוצאות מיוחדות, כגון טיפול נפשי וסיוע לימודי (שורק, סבו-לאל, בן סימון, 2014).
ההורות במשפחת אומנה היא מורכבת ומתישה. הורות אומנת לילדים עם צרכים מיוחדים הינה מאתגרת פי כמה וכמה. במחקר זה ביקשנו לבחון תפיסות וחוויות של אימהות חרדיות אומנות לילדים עם צרכים מיוחדים.
הרציונל לבחירת הנושא נבע בעקבות העובדה כי נמצא שפורסם מעט חומר תיאורטי או עבודות מחקר בנושא משפחות אומנה בחברה החרדית. (מחקר אתנוגראפי ראשוני שנעשה בתחום האומנה על חוויותיהם של הורים אומנים מהמגזר החרדי הינו משנת 2012 על ידי ש. אנגלסמן). לכן, לאור הנתונים, מצאנו עניין לבחון את הנושא על מנת לקבל תמונת מצב עדכנית.
העבודה תוגש בכמה חלקים:
פרק הסקירה הספרותית יציג רקע תיאורטי בנושא השמה חוץ ביתית, אומנה, החברה החרדית וילדים עם צרכים מיוחדים במגזר החרדי.
פרק המתודולוגיה יפרט אודות מטרת המחקר, הגישה המחקרית, כלי המחקר ואוכלוסייתו.
פרק הממצאים יציג את התימות המרכזיות שעלו מתוך הראיונות.
בפרק הדיון והמסקנות יתכתבו הממצאים עם הסקירה התיאורטית ומתוך כך ינוסחו מסקנות והמלצות המחקר.