יש לי סיכוי להינצל?! השפעת מבוגרים משמעותיים על סיכויי השיקום של נוער מנותק.
תוכן העניינים:
א.
מבוא                                                                                            2  ב.
סקירה ספרותית                                                                          3
ב.1.   המושג נוער בסיכון.                                                               
3 ב.2.   רקע תיאורטי,הגדרה והבחנה.                                              
3 -4
ב.3.   תפיסת תופעות הסיכון בקרב נוער בישראל.                          4
ב.4.   מחקר אמפירי בתחום.                                                          5-6
ב.5.   תוכנית התערבות טיפולית-"שטח".                                      7
ג.
שיטת המחקר                                                                             7
ד.
קבוצת המיקוד                                                                          8-9
ה.
הממצאים וניתוחם                                                                  10 ו.
דיון וסיכום                                                                              11-12  ז.
ביבליוגרפיה                                                                            13-14      מבוא
 100,000 ילדים ובני נוער בסיכון חיים כיום בישראל, מתוכם כ- 12,000 צעירים הנאלצים להתמודד מדי יום ביומו עם מצבי ניתוק, עזובה וניכור קשים. מימדי התופעה הממקמים אותה כאחת מהבעיות החברתיות המדאיגות בחברה הישראלית.
בעשור האחרון ישנה התקדמות רבה של המחקר בתחום ההתקשרות בבגרות וגוברת ההבנה באשר להשפעה של מערכות היחסים המוקדמות על מהלך ההתפתחות, ובפרט באשר לקשרים ההדוקים בין ייצוגי התקשרות "לא בטוחים"  ,לבעיות שונות בהסתגלות בילדות ובבגרות.
מנגד, מתברר הפוטנציאל הגלום במערכות יחסים מחוץ למסגרת המשפחתית לקדום שינויים התפתחותיים שונים. כך, מחקרים שונים מראים כי קשר קרוב עם דמות חיצונית, יציבה ומגיבה בחייו של צעיר, יכול להוות גורם מגונן המסייע לו להתעלות מעל חוויות התקשרות הלא בטוחות בילדות.
מתוך כך, מתאפשרת לצעיר הזדמנות להגיע להישגים התפתחותיים על אף החשיפה לגורמי סיכון שונים במהלך חייו (גור,2005).        עבודה זו תעסוק באוכלוסיית הנוער המנותק ,אשר הוגדר כנוער בסיכון או נוער קצה והושם במסגרות חוץ ביתיות ,שהם מעונות חסות הנוער השייכים למשרד הרווחה. רשות חסות הנוער הנה אחת מיחידות האגף לשירותי תקון במשרד הרווחה- הרשות אחראית על טיפול חוץ ביתי סמכותי-כופה במתבגרים המצויים במצבים של עבריינות וסטייה חברתית.היא מטפלת בבני נוער המצויים בקצה הרצף הטיפולי-חינוכי במדינת ישראל, לאחר שכל ניסיונות הטיפול הקודמים בהם לא נשאו פרי. מתבגרים אלו נמצאים במצבי סיכון וסכנה, ומופנים לטיפול במעונות רשות חסות הנוער.
בעבודה זו אנסה לבדוק את הקשר שבין רמות ההתקשרות למבוגרים משמעותיים (מדריכים,מורים עיוניים ומקצועיים ושאר אנשי הצוות) במעונות החסות. לבין הישגים התפתחותיים בעיקר שיפור בתפקוד הרגשי וההתנהגותי של הצעיר במעון. רמות רגשות הכעס, רגשות הדיכאון ובעיות ההתנהגות.הישגים אלו הם לדעתי המפתח להצלחת התהליך השיקומי שמתבטא במעבר הנער למסגרות חצי קהילתיות כגון: מעוניות המשך והוסטלים בהם מעורב הנער בקהילה ולומד בבית ספר שבה ועד לגיוסו לצבא ,מה שמסמל בחברה הישראלית את החזרה המלאה לקהילה.המעון הטיפולי מספק לצעירים את כל צרכיהם הפיזיים: תזונה, הגנה, שינה ובריאות ובעיקר, מאפשר אינטראקציות רבות בזכות נוכחותם וזמינותם של אנשי הצוות לאורך כל שעות היממה. המבנה הייחודי הזה יוצר סביבה עקבית ובטוחה שבה הדפוסים הבין אישיים של הצעירים יכולים להיבחן ולהבנות מחדש.