התמודדות עם המוות

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2003
מספר מילים 4733
מספר מקורות 20

תקציר העבודה

"הזיקנה היא האומנות הקשה ביותר, מעטים יודעים אותה.
צריך להתעייף במשך השנים כדי לפתח את תחושת המרגוע ואז המוות אינו מפחיד ואפילו רצוי ואין המוות אלא תרדמת עולמים." (להד ואיילון, 1995) קיים קושי רב לדבר על נושא המוות של החולה הטרמינלי הקשיש,  שנחשב מעין "טאבו"  אצל רוב בני האדם.
האדם הזקן נחשב  כמי שהגיע לשלב האחרון של חייו ונמצא בעמדה קרובה ביותר אל המוות.
כאבם של בני המשפחה על המוות הצפוי מהול בהקלה כאשר המוות משחרר את כולם מהתדרדרות הבלתי נמנעת שכוללת את אובדן הכישורים החברתיים, השיכליים והגופניים שמביאה את הקשיש לידי תלות מוגברת בסביבתו הקרובה. היחס לזקנים בחברה נע בין אדישות וזילזול לבין תוקפנות, והחברה נוטה להתרחק מהזיקנה כי הזיקנה היא סוף הדרך, הדרך שמסתיימת במוות.
התוודעתי לדפוס ההתנהגות שבו משפחות מתמודדות עם המוות, והתעורר בי רצון גדול לעזור להם בשעתם הקשה, ויחד עם זאת, קושי רב לממש ולהביא לידי ביטוי את אותו רצון.
להערכתי, קושי זה נבע מחוסר יכולת מקצועית לתמוך ולהתמודד במצבים אלו, וכדי להתמודד עם קושי זה היה צורך לנסות ולהבין את תפיסת עולמם ביחס למוות ואולי באמצעות העבודה אגיע לתובנה בנושא.
תוכן עניינים:
1.0   מבוא

2 .0   הגדרת המוות
2 .1  תפיסת המוות
2 .2  משמעות המוות התרבויות שונות
2 .3  אפידמיולוגיה ודמוגרפיה של המוות בזיקנה
3 .0   החולה הזקן – בקהילה
3 .1   החולה הזקן – בבית החולים
3 .2   החולה הטרמינלי הזקן והתמודדותו עם המוות
3 .3   משפחת החולה הטרמינלי והתמודדותה עם המוות.

4 .0   האחות מול החולה הטרמינלי הקשיש- המצב הקיים
4 .1   דרכי סיוע והתמודדות למטופל ומשפחתו 5.0   סיכום- המלצות והשלכות למקצוע הסיעוד
6 .0   ביבליוגרפיה 7.0 נספחים