עבודה סמינריונית בנושא:
הגנה על הרכוש כהגנה על החיים במשפט העברי מרצה: פרופ'8
8
*** מגיש:
8
8
8
8
התשס"ח מבוא ושאלת מחקר -3
בין אדם לממונו –5
הגנה על הרכוש במשפט העברי -9
פתיחה –..9
"לנקוט פזרא וליתיב" -..9
הגנה על מקרקעין והגנה על מיטלטלין 10 "דין הבא במחתרת" -…13
הבא במחתרת כהגנה על הגוף או כהגנה על הרכוש .13
ענישת הבא במחתרת -…14
חומרת הבא במחתרת -..16
הצבת מכשולים לטובת הגנה על הרכוש –…17
פגיעה בממון חברו על מנת שלא יזיקו 21
דין מוסֵר -..22
דין עביד איניש דינא לנפשיה –.24
דין כל דאלים גבר –…27
האפשרויות העומדות בפני האדם לנקוט בעצמו -28
הסנקציות העומדות בפני בית הדין -.29
עליונות הגוף על הממון -31
סיכום ומסקנות -…35
ביבליוגרפיה –..37
מבוא ושאלת מחקר בסמכותו הייחודית של בין הדין הרבני נמצאים על פי הדין הישראלי הנוהג כיום רק ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל. אף על פי כן, היום כמו בעבר, לא נמנעו דיני ישראל מלעסוק בדיני ממונות, בין אם נעשה הדבר בהיתר מן השלטונות ובין אם לאו, על אף שאכן, גם בעניין זה, לא בכל יכלו לדון.
בעניין דיני נפשות הדבר כבר מורכב יותר, שהרי עם חורבן הבית בטלו גם דיני הנפשות, אם כי לשם ההגינות ראוי לציין שגם לכך יש חריגים.
בעבודה זו, מבקש אני לעמוד על התייחסותו של המשפט העברי לצד "הפלילי" החופף לדיני הממונות. כלומר: לא בשאלת בירור החוב הממוני הנזקף בשל נזק או פגיעה מכוונת לניזוק או לנפגע מבקש אני לדון, אלא באופן זכותו ובמסגרת אפשרויותיו של הנפגע להגן על רכושו, בין בעמו ובין באמצעות בית הדין, וכאמור – לא מצד הפסיקה להשיב את שנגנב או לפצות על שהזיק, אלא מן הצד העונשי (הפלילי). או – אם נפשט את השאלה באופן מדגמי (להבנה בלבד), נשאל:
האם יכול אדם להכות את הבא לפגוע ברכושו, או לחילופין, אם לא בגופו, אז לכל הפחות ברכושו של המבקש לפגוע ברכושו שלו, כמניעה לפני מעשה? "או כלך לשאלה זו" – האם מותר לו לאדם להניח מלכודת או כלב רע בביתו כדרך של התגוננות פני מזיק פוטנציאלי? עוד נשאל, והפעם מצידם של הדיינים – המותר לדיינים להלקות, לאסוֹר, או להעניש (בעיקר מן הדין) בדרך אחרת, גנב או מזיק זדוני או רשלני?
ועל גבי האמור נשאל – אם אכן תגובת בית הדין או הנפגע אינה מסתכמת במישור האזרחי-ממוני – מה הוא אם כן גבול התגובה המתאפשרת ומהיכן למדים זאת? האם קיים הבדל בין דין יחיד/רבים המזיק/ים או גונב/ים יחיד/רבים, לדין יחיד/רבים המזיק/ים או גונב/ים ציבור? וכן – מה הוא היחס הראוי לאויבים המכלים זעמם על עצים ואבנים (רכוש) ואלינו (בשרנו) אינם קרבים ומלפגוע בנפשנו נשמרים?
על מעין שאלות אלו, גם אם לא נספיק במסגרת מצומצמת זו לענות על הכול, מבקש אני לעמוד, והכל בדרך של הפניית תשומת הלב לייחס שבין הגוף לממון. כלומר: איני בא דווקא לשטוח את הסוגיות השונות ולבררן אלא כל התעסקותי בהן אינה אלא כדי להצביע על היחס שבין הממון לגוף מתוך התעסקות בשאלות אלה.
כהקדמה לבירור המבוקש, אייחד פרק בו אצביע על הקשר שבין האדם וממונו כפי שניתן לראות בדברי רבותינו. ומכיוון שבפרק זה, אין מבקש אני אלא להניח תשתית להנחתי, לפיה ראוי שיעמוד גם יסוד פלילי בדיני הממונות במקביל ליסוד אזרחי, על כן, לא אלאה במקורות, אלא אביא אחדים ומשם אגש ישר לבירור העניין המבוקש.
כאן מובאת גוף העבודה-
סיכום ומסקנות:
מתוך הפרק שייחדנו לבירור הקשר שבין הממון לגוף, בו העלינו למסקנה, כי אכן ישנו קשר בין האדם לממונו – ולא רק נפשי אלא גם רוחני/נשמתי, החלנו בניסיון לתור אחר ההשלכות של מסקנה זו, תחת הנחה כי כפי שזכותו של האדם להגן על עצמו בדרכים שונות, כך גם יוכל להגן בדרכים זהות או לכל הפחות קרובות גם על ממונו אשר כפי שראינו – מסתעף מגופו.
אגב בירורנו זה, העלינו את סברת הגמרא "לנקוט פזרא וליתיב", וראינו שאלמלא דין מיוחד של "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו", אכן היה מקום להגנה פיזית על המקרקעין.
מעקבות בירור זה, דנו מעט ביחס שבין ההגנה על מקרקעין להגנה על מיטלטלין, וראינו שעל פניו ההגנה על מקרקעין פחות רחבה מאשר על מיטלטלין מסיבות שונות, וביניהן הסיבה שלקיחת מיטלטלין היא כשלעצמה נזק, מה שאין כן השגת גבול. יחד עם זאת ראינו שאם יש בהשגת הגבול כדי להיחשב נזק כשלעצמה (כגון שעל ידי השגת הגבול מנסים ליצור בעלות), או אז גם במקרקעין מתרחבת אפשרות ההגנה.
מתוך כך, דנו בשאלת "דין הבא במחתרת", אשר על פניו הנו מקרה פרטי של הגנה על מקרקעין, והעלינו אופציות נוספות בהבנת דין זה. אופציה אחת הייתה: שדין הבא במחתרת הנו דין בהגנה עצמית, ובעקבות הבנה זו שאלנו האם ההגנה היא על הרכוש, או שמא על הגוף. כפועל יוצא של האמור הצבענו על כך, שגם אם בהגנה על הגוף מדובר, ייתכן ויש גם בכך כדי לפגוש יחס מיוחד לזכויות ההגנה על רכוש. אופציה אחרת בהבנת דין בא במחתרת הייתה שדין זה הנו דין בענישת הבא במחתרת ולא בהגנה על הגוף ו/או על הרכוש, ובכך דחינו את שחשבנו להעלות בחכתנו.
מתוך האופציות ראינו, כי התורה החמירה באופן ייחודי עם הבא במחתרת ועל כן התפננו להתייחס גם לזאת.
לאחר הדברים הנ"ל דנו באופציה העומדת בפני האדם להציב מכשולים בתוך רשותו כדרך של הגנה על רכושו, וראינו כי גם אם יש בסיס המאפשר זאת, הרי שכפי שבפסיקה הישראלית אופציה זו מצומצמת, כך גם במשפט העברי חובת הזהירות הנה רחבה.
לאחר מכן דנו באפשרות של אדם לפגוע בחברו בדרך של "מלחמת מנע", וראינו שאף שיש שחלקו בדבר הרי שככל הנראה יש בסיס לאפשר זאת במקרים מסוימים.
מתוך דברינו אלה, באנו לעסוק בדין מוסר, אך לא במגמה לסקור את ענינו של המוסר, אלא מתוך מגמה להציג את העובדה שדין ייחודי זה קיים – לא רק באשר למוסר נפשות, אלא גם למוסר ממון, ובכך באנו להצביע על חשיבות הממון, תחת הסתייגות המיוסדת על הבנה לפיה ניתן לדחות ולומר שהחשש הוא שמי שימסור ממון ימסור נפשות, ואם כן החשש הוא לנפש ולא לממון.
לאחר כל זאת, התמקדנו בדין "עביד איניש דינא לנפשיה", בעניינו, מבלי להתעכב על ההשלכות של הדבר, בראש ובראשונה ניסינו לברר האם מדובר מעשיית דין "חוץ משפטי", או שמא במעין שליחות מטעם בית הדין. מתוך כך הצגנו מעט מגדרי דין "עביד איניש דינא לנפשי" וראינו את דבריו החשובים של בעל נתיבות המשפט לפיו בכל מקרה ומקרה יש תמיד לשאול – האם ניתן להציל שלא על ידי הכאה או לא, וכי הכאה אינה אלא הדרך האחרונה. כחלק מההתעסקות בשאלת היתר לעשות דין עצמי, דנו בדין "כל דאלים גבר", בו ראינו שהדעות חלוקות אם גבר בראיות או בכוח. את התעסקותנו בשאלת ההיתר לעשות דין עצמו סקרנו בקצרה את האפשרויות העומדות בפני האדם לנקוט בעצמו, ולאחר מכן עמדנו על אופציה נוספת והיא פניה אל בית הדין על מנת להשתמש בסנקציות השונות העומדות בפניו (סנקציות כמו הסגרה, נידוי, קנס וכד').
בסיום דברנו ייחדנו פרק בו מתוך ארבע דינים שונים עמדנו דווקא על עליונות הגוף על הממון, וזאת על מנת שלא לשים "עליונים למטה ותחתונים למעלה".