מחבר "יומן שנת המגיפה", דניאל דפו נודע כאחד הסופרים האנגלים המשפיעים ביותר בתקופתו ועד ימינו. התעודה מתארת את סיפורו של אדם שחווה את התפרצותה המחודשת של המגיפה השחורה בלונדון של שנת 1665 ושרד אותה תוך השענות על עקרונות הדת הנוצרית-פרוטסטנטית. חיבור זה ינסה לעמוד על הקשר שבין התמורות המדיניות-דתיות באנגליה בתקופה שקדמה למגיפה ולבין ההקשר הדתי שלאורו נכתב היומן. (תוך התקדמות במהפכה שחוללה הרפורמציה).
התעודה מביאה את סיפורו של אדם שחי בזמן מגיפת הדבר של שנת 1665 ואשר שרד אותה וגולל את סיפורו האישי אך גם את סיפורה של העיר לונדון באותה תקופה. לונדון נפלה קורבן מספר פעמים למגיפה והפעם היו נחושים ראש העיר וחברי המועצה למגרה (דפו דניאל, ראובני יותם, 2002 עמ' 43). המספר מתאר את מאמציהם להילחם במגיפה ובניסיונם לצמצם עד כמה שניתן את מספר המתים על-ידי מינויים של אזרחים לתפקידים שונים שעיקרם מתן סיוע למשפחות החולים ופיקוח על התפשטות המחלה אך גם מייחס חשיבות גדולה לעזרתו של האל:  "… על-פי הנסיבות, ועל כן, לאור המצב, יש צורך עכשיו, על-מנת למנוע ולהגביל ככל האפשר את התפשטות המגיפה (בעזרת השוכן במרומים) למנות את בעלי התפקידים הבאים אשר ימלאו בקפידה אחר ההוראות הבאות". (דפו, ראובני, 2002 עמ'
4 3-44). האמצעים שננקטו נועדו להילחם במגיפה בצורה האגרסיבית ביותר וזאת כדי למנוע את מותם של אנשים רבים כמו שמתו בהתפרצותה הראשונה של המחלה באנגליה, 3 מאות לפני-כן (טוכמן ברברה, 1995).
המקום בו פרצה המגיפה במלוא עוצמתה-.