"דמות הנחש במקרא ובמיתולוגיה של מסופוטמיה " עבודה סמינריונית דצמבר 2007
תוכן העניינים
מבוא
שאלת המחקר שיטת המחקר דמותו השלילית של הנחש במקרא הנחש כמרפא במקרא הנחש כלויתן, תנין ומפלצות מים אחרות הנחש במיתולוגיה של מסופוטמיה סיכום ביבליוגרפיה מבוא
עבודה זאת עוסקת באופן בו המקרא מתאר את אופיו, דמותו ותפקידו של הנחש. כבר בסיפור גן העדן (בראשית ג' א'-יד') מתואר הנחש כבעל חיים ערמומי המנסה לשבש התוכנית האלוהית בפתותו את האדם ואשתו לאכול מפרי עץ הדעת ולהיות "כאלוהים יודע טוב ורע" (בראשית ג' ה'). בתגובה לפיתוי ולקלקול שחל  עקב כך בעולם האלוהי והאנושי, מעניש אלוהים את הנחש:"ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך…" (בראשית ג', יד'). במקרא אנו מוצאים הדים למאבק איתנים זה של האל הבורא, בכוחות החושך והכאוס המתגלמים בנחש ובמפלצות התהום: "ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים" (ישעיה כז' א'). בדומה לכך, "אתה פוררת בעוך ים שברת ראשי תנינים על המים. אתה רצדת ראשי לויתן…" (תהילים עד, יג') וכן, "תמשוך לויתן בחכה, ובחבל תשקיע לשונו… הירבה אליך תחנונים אם ידבר אליך רכות: היכרת  ברית עמך תקחנו לעבד עולם: התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך:…(איוב מ, כה'-לב').
הנחש הינו אחת החיות המוזכרות בספר בראשית, ולמעשה הראשון שבהם. הוא מוזכר בסיפור אדם וחווה ומוצג באור שלילי ביותר ומסתורי. סיפור אדם וחווה מתאר את חייהם בגן עדן חיים שלווים ונינוחים, עד שהאישה פוגשת את הנחש, המסית אותה לאכול מפירות עץ אותם אסר בורא העולם. האישה מתפתה לאחר מאמצי שכנוע של הנחש, ומתרצת את פעילותה ב"הנחש השיאני ואוכל". הנחש מקבל עונש הגון בגין חלקו פרשה. לא ייפלא אפוא על שהוא נתפס במהלך הדורות בראש ובראשונה כמייצגם של כוחות אפלים ומסוכנים,-