השבר סורי אפריקני

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2001
מספר מילים 4607
מספר מקורות 10

תקציר העבודה

תוכן העניינים:
1.  מבוא                                                                                               עמוד
3 – 5
הבקע      עמק הירדן      חוף ים המלח      הערבה
2 .  כיצד נוצר השבר – התיאוריות השונות                                                          עמוד
6 – 9
     תיאוריית נדידת היבשות
3 .  השבר סורי אפריקני והנוף בישראל                                                  עמוד
1 0 – 13
    עמק הירדן     הכנרת והחולה     החרמון     ים המלח     מפרץ אילת וים סוף
4 .  מבט לעתיד                                                                                     עמוד
1 4
5.  סיכום                                                                                              עמוד
1 5
6 .  רשימה ביבליוגרפית                                                                         עמוד
1 6
7.  נספחים:                                                                                          עמוד
1 7 – 20     לוחות שונים בשבר סורי אפריקני מבוא:
ארץ ישראל נתברכה בנופים מגוונים: נופי הגרניט באילת, נופי הבזלת בגולן, קניונים בנגב ובמדבר יהודה, מישור ברצועת החוף ועוד רבים אחרים.  התהלכים שעיצבו את נופי הארץ, הם בבחינת הד רחוק לפעילות העיקרית המתרחשת במקום אחר.  אפשר למנות ארבעה גורים עיקריים במרחב הגיאולוגי של ארץ ישראל, שם מתרחשת עיקר הפעילות:
א.     המסיב הערבי – נובי.
ב.      מערכת השבירה הסורית – אפריקאית.
ג.       הקימוט האלפיני.
ד.      אוקיינוס תטיס.
(אידלמן, 1990).
הבקע הסורי אפריקני הוא עמק הנמשך לאורך למעלה מ – 6,000 ק"מ מהרי הטורוס אשר בדרום טורקיה באסיה ועד טנזניה שבאפריקה.  ים סוף ומפרץ אילת, הערבה, ים המלח, בקעת הירדן, שקע הכנרת ושקע החולה -כולם חלק מהבקע הסורי – אפריקני.  בקע ארוך זה החל להיווצר לפני כ –
5 מיליוני שנים, עם היווצרותו של ים סוף.   תהליך התהוותו נמשך בקצב משתנה, מאד ועד ימינו.
ראשיתו של השקע בתקופה גיאולוגית פרה – היסטורית.  בתחילה היה השקע רדוד מאוד.  אחר כך חלה עליה אנכית וקימוט וביחד הם יצרו מתח גובר בשיא הקימור.  הדבר גרם להתבקעות, ונוצרה צורה של שקע, שכלל בעיקר עמקים רדודים.
בסוף תקופת הפליאוקן ובפליסטוקן נתגברו תנועות שבירה, העתקה, תזוזה, שקיעה והרמה, הם שעיצבו את השקע בדמותו הנוכחית.  שולי השקע התרוממו וגושים אחדים הגיעו לגובה רב (הרי החרמון).  קרקע השקע שקעה והתכסתה בשכבת סחף, שהביאו הנחלים ממערב ומזרח.  השבירה נתלוותה ברעידות אדמה עזות ובהתפרצויות געשיות.  בסביבות ים המלח וים כנרת נוצרו בשל כך מעיינות חמים.  עד היום יש לשקע אופי געשי.
קצהו הצפוני של השקע הוא לרגלי האמנוס שבדרום טורקיה.  הוא נמשך בין הרי צפון סוריה ולבנון.  מפרץ אילת וים וסוף מהווים את המשכו הדרומי, ומאז השקע מתפצל – חלק אחד יוצר את המיצר ומקיף את הקרן של מזרח אפריקה, והחלק השני נכנס לתוך יבשת אפריקה ומסתעף לאגמים צרים וארוכים כגון: ימת רודולף בקניה, ימת מוביטו באוגנדה, ימת טנגניקה בטנזיה ועד לימת ניאסה בדרום טנזיה (מירון ; לוין, 1994).