משפט חוקתי - פתרון קייס חופש הביטוי אל מול חופש ההתאגדות

תקציר העבודה

דפנית ליפית וחבריה ביקשו לארגן הפגנה בכיכר רבין. מטרת ההפגנה הייתה למחות כנגד מה שהם תופשים כהשתקה מכוונת וממוסדת של המחאה החברתית שהתעוררה בקיץ 2011. המשטרה מסרה להם שתאשר להם להפגין בכיכר רבין רק אם יישאו בעצמם בהוצאות ההפגנה הכוללות שירותי מד"א, אבטחה של שוטרים, ציוד הגברה ושירותי ניקיון. כל אלה חשובים, כך טענה המשטרה, לשמירת הסדר והביטחון של המפגינים עצמם ושל אנשים אחרים שישהו באזור. העלות הכוללת שהתבקשו דפנית וחבריה לשלם הגיעה לסך של 300,000 ₪. דפנית וחבריה רגזו מאוד על תנאי זה, אולם החליטו לבסוף להשקיע חלק נכבד מהתרומות שקיבלו על מנת לעמוד בתשלום שביקשה המשטרה.

 

תשובה:  דפנית ליפית וחבריה התבקשו לשלם 300,000 ₪ כתנאי קיום אירוע הפגנה. דפנית וחבריה יטענו כי לזכות ההפגנה שהיא נגזרת של הזכות לחופש הביטוי ושל החופש להתאגדות לא יכול להיות מחיר וכי זוהי זכות ששייכת להם ללא תלות במשאב כספי. התניית זכות זו בכסף היא פעולה שלמשטרה אסור לעשות והיא אחת מחובותיה של המשטרה כלפי הציבור("מטה הרוב"). מה עוד שפסיקה כזו תהפוך את הזכות לחופש ההפגנה לאנשים בעלי ממון בלבד, מה שייצור הפליה במימוש זכות יסוד חופש הביטוי ויפגע בעיקר בקבוצות מעוטות יכולת.("מטה הרוב"). דפנית יכולה גם לטעון לכך שכל הגבלה כלשהי על חופש הביטוי צריכה לעמוד להגבלה אך ורק כאשר ישנה סכנה ממשית למדינה או לציבור ( "מבחן הוודאות הקרובה") ושמאין סכנה כזו לא יכולה להמציא המשטרה הגבלה אחרת (כספית במקרה הזה ) על חופש הביטוי ("קול העם"). המשטרה מצדה תטען  שלמפקד המחוז סמכות לקבל החלטות לגבי קיום ההפגנה לפי תנאים ושיקולים מסוימים מתוקף תפקידו כל עוד היא סבירה. (ריבלין ב"שינוי")("דיין") . היא תטען שהשיקולים של מפקד המחוז הם סבירים כי פסיקה לטובת העותרים תכניס אותה למצב בלתי אפשרי,  "למדרון חלקלק" אשר יפתח פתח לכל קבוצה להפגין בדרישה שמשטרת ישראל תכסה את כל עלויות ההוצאה – דבר אשר היא לא תוכל לעמוד בו. בנוסף מבקשת המשטרה להבחין בין תכליתה ומשימותיה הטבעיות לבין משימות נוספות הנגזרות מההפגנה שאינן חלק מפעילותה הטבעית של המשטרה, דברים אלה צריכים להיות ממומנים ע"י מי שמבקש לקבל אותם. כדי להעריך מקרה זה, אנחנו רואים התנגשות של זכות          ( זכות לחופש ההפגנה ) – אל מול אינטרסים (אינטרס המשטרה לשמור על תקציבה  ועל תפקודה ) ובמצב כזה נשתמש באיזון אנכי. משמעו שברגע שישנה זכות אל מול אינטרס  ידה של הזכות על העליונה וצריך להגבילה במקרים של פגיעה בשלום הציבור, חוסר יכולת של המשטרה לאבטח את האירוע ומקרים חריגים בלבד. שיקול תקציבי אינו יכול להגביל זכות זו ולכן ניתן להעריך כי בית המשפט יטה לכיוון העותרים.

תנועת "אם נרצה" מבקשת לעתור כנגד שידור ההפגנה לרבות דבריו של בני מרום בטענות כי דבריו כוונו ספציפית לאוכלוסייה מסוימת תוך השוואתן לטפילים מוצצי דם, שזהו ביטוי אנטישמי מובהק. בנוסף האשים אותם בשימוש ציני בתורה על מנת להשיג מטרות. דבר זה מהווה פגיעה קשה ברגשות הציבור החרדי והדתי הימני-קיצוני ולכן אין לתת לאמירות אלו במה ע"י שידור בטלוויזיה. תנועת "אם נרצה" רואה  בבני מרום כאחד מהמפגינים המייצג את רוח ההפגנה ולכן לא ניתן להפריד את דבריו משאר האירוע וצריך למנוע שידור של כלל האירוע וההפגנה עצמה, ולא רק את..