הקדמה עבודה זו עוסקת באופן בו בא לידי ביטוי החינוך לאהבת המולדת בבית ספר שמתקיים בו שילוב של שתי פדגוגיות שונות. בעבודה אבחן את הקשר ואת אופן התיווך בין התפיסה הלאומית המאפיינת את החינוך המשלב, אל מול התפיסה האוניברסאלית המאפיינת את החינוך האנתרופוסופי. המחקר מבקש לבדוק כיצד מחנך בבית הספר יוצר גשר בין שתי הגישות וכיצד האנתרופוסופיה תומכת בעקרונות החינוך המשלב.  רקע על בית הספר בית הספר 'קרוב' הוקם במועצה האזורית מטה יהודה בשנת 2009 על ידי קבוצת הורים יושבי האזור. בית הספר משלב בין דתיים לחילונים והציר החינוכי המוביל בו הוא יצירתי – אנתרופוסופי. צוות בית הספר משתלם על ידי עמותת "מיתרים" בחינוך משלב ועל ידי מלווה מבית הספר "אדם" לחינוך אנתרופוסופי בתחום החינוך היצירתי. בית הספר מונה 440 תלמידים והחל משנתו השנייה שכן בישוב הקהילתי צור הדסה .להלן מובאת סקירה של השתלשלות האירועים, זאת בכדי להבין את הכוחות השונים המתקיימים בבית הספר . קבוצת ההקמה של בית הספר התגבשה מתוך הרצון והצורך המשותפים של הורים ,ליצור מסגרת חינוכית אשר תספק דרך חינוכית אלטרנטיבית לילדיהם. בלב החזון החינוכי עמדו ערכי הקשר לסביבה ולקהילה, מעגל השנה העברי ולמידה באמצעות אמנויות .בתחילת הדרך מנה בית הספר 30 תלמידים אשר למדו בשתי כיתות בבית העם במושב צפרירים בעמק האלה .לקראת סוף שנת הלימודים הראשונה, הצטרפה קבוצת הורים, תושבי המושב נס הרים, אשר עזבה את בית הספר הממ"ד "לביא" שהוקם במקביל לבי"ס 'קרוב'.  הצטרפות קבוצה זו היוותה גורם מכריע על המשך תהליך ההתפתחות של בית הספר, שכן בעקבות זאת גדל מספר התלמידים פי שלוש, בית הספר הוכר במשרד החינוך כ"מוכר שאינו רשמי" והוחלט שיהיה שייך למערכת החינוך הממלכתית דתית. בצד ההתפתחויות ברמה המנהלתית מול הרשויות, נוצר מצב בו בית הספר נחלק לשתי קבוצות אינטרסים מנוגדות, קבוצת המקימים אשר ברובם היו הורים חילוניים וקבוצת המצטרפים יושבי נס הרים אשר מרביתם שייכים לזרם הדתי-לאומי .בשנתו השנייה מנה 'קרוב' 100 תלמידים בכיתות א-ג .בשנתו השלישית ,קיבל בית הספר סמל מוסד ממשרד החינוך. מקום הלימודים הועתק למתחם בצור הדסה ובו קרוואנים ומבנים ישנים, שם שכן בית הספר עד לחודש יולי 2017.
בקיץ 2017
מועתק בית הספר אל משכן קבע במושב נחם . המורכבות הרבה הנובעת משילוב תלמידים דתיים וחילוניים והחינוך לאור דרך חינוכית יצירתית המושפעת מהחינוך האנתרופוסופי, הביאה לכך שקהילת בית הספר, ההורים המקימים והשותפים וצוות בית הספר, התמודדו עם אתגרים חינוכיים מהותיים.
עבודה זו, המבוססת על ספרות ראשית הלקוחה משיחות עם אנשי הצוות החינוכי ,מסיכומי פגישות הוועד ומהשתלמויות הצוות, תסקור בעיקרה את האופן בו מחנכים לאהבת המולדת בבית ספר שבו ישנם שני עמודי תווך אידיאולוגיים: החינוך האנתרופוסופי והחינוך המשלב דתי-חילוני.
סקירת ספרות החינוך המשלב החינוך המשלב הוא זרם חדש במערכת החינוך בארץ אשר שם לו למטרה לשנות את החלטת ממשלת ישראל משנת 1953 להפריד את הסקטור הדתי מן הסקטור החילוני ובכך ליצור שתי מערכות חינוך נפרדות. הפרדה זו, לדידם של מובילי זרם החינוך המשלב, היא אחת מן הסיבות לקיטוב החברתי ולניכור בין המגזרים .מדברי הרב מלכיאור, מיזמי החוק שעבר בכנסת בשנת 2008:
"אני מאמין כי תוך מספר שנים יהיה החינוך היהודי המשלב הכיוון הדומיננטי של החינוך בישראל. המהפכה החינוכית שהתחלנו בה היום תאפשר למצוא בסיס יהודי ערכי, רחב ומשותף לדור שגדל במדינת ישראל. זהו שילוב של ערכים יהודיים מסורתיים עם ערכים אוניברסליים, אשר יסייע באיחוי קרעי החברה בישראל". לדברי  שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך בשנים -19861989": ייחודו ]של החוק[ בכך שהוא מנסה לשלב תחת קורת גג אחת; באמצעות כלים פדגוגיים מתאימים, תלמידים מבתים בעלי אורח חיים פלורליסטי. שילוב הוא אינטרס לאומי לא אינטרס דתי".  עיקרון  החינוך המשלב כאינטרס לאומי מקבל משנה תוקף בדבריו של דניאל בן סימון (1999): " …החברה הישראלית חייבת להתמודד עם הדיכוטומיה שבה מתרוצצות שתי זהויות יריבות שמאיימות להיאבק זו בזו עד חורמה… אין ספק בליבי שהשסע בין ימין לשמאל קשור בטבורו לשסע בין דתיים לחילונים, הקשור לשסע בין יהודים לישראלים. כל אלה עומדים כמכשול שמתעצם והולך בפני יכולתן של ממשלות לנהל מדיניות.
" ) עמ'110 -109.  אתגר החינוך המשלב החינוך המשלב מפגיש תלמידים המגיעים ממשפחות על הרצף היהודי:
חילוניים, מסורתיים ודתיים .הוא אינו נטמע בטבעיות ברצף הפוליטי המקובל של מערכות החינוך לדורותיהן במדינת ישראל .ניתן ללמוד על מורכבות זו מפרוטוקול הפגישה הראשונה של ועדת חינוך משותף שנערכה באוקטובר 2011 בבית ספר 'קרוב'.  " מטרת הפגישה הייתה להגדיר צרכים חיוניים מבחינתם של ההורים לקיומו של ביה"ס משותף המייצג את עולמם. הצרכים רבים ומגוונים, וברור שדרוש המשך ליבון על מנת שיוכלו להפוך, יש לקוות לפחות, לקול אחד משותף (ואולי האחד לא צריך להיות אחיד). הצורך הבולט ביותר שעלה הוא שיהיה לכל מי שנמצא בבית-הספר, מורים ותלמידים כאחד, אישור גורף להיות עצמם ולבטא עצמם בטבעיות מלאה ביחס למקום בו הם נמצאים על הציר דתי-חילוני. המורה הדתייה לא תצטרך להתנצל על זהותה, דרכה וערכיה, והתלמיד החילוני לא יחוש שיש דבר פסול אם בביתו לא נוהגים לשמור כשרות. אפשר לומר שהישגה הגדול של הפגישה היה הבחירה להכיל את כל הקולות הללו במרחב של בית-הספר. יחד עם זאת, חשוב ביותר לכולם גם להגדיר את המכנה המשותף וליצור את האקלים בו אין משמעות להבחנה דתי-חילוני.
נקודות המפגש הן רבות, ורבים מהצרכים משותפים. המקום המרכזי בו פעיל בית-הספר בהקשר זה (ויש גם הקשרים אחרים) הוא מקום משותף בו כולם נפגשים ובו כולם ניזונים, במקום שלהם וביחד, מהשיח סביב העולם היהודי .התחושה היא שהפתרון המסתמן של עיבוי משבצת התפילה בבוקר ,אשר מולה תתקיים משבצת עומק גם עבור התלמידים שאינם מתפללים, יכול לתת מענה לחלק חשוב מהצרכים שדורשים הפרדה, מה שפותח את הדרך אל עיבוי והעמקת נקודות המפגש. מבחינת הקו החינוכי, עלה צורך ברור של מציאת איזון נכון ומתאים בין לימוד משותף לבין לימוד נפרד לקבוצות ההתייחסות השונות. לימוד זה עשוי לענות על שני צרכים מרכזיים שעלו:
1 .      מפגש עם דמות הזדהות חינוכית
2 .      העמקה של גיבוש זהות יהודית, בין דתית ובין חילונית. לצד הבנה זו עלה כאמור צורך להתייחסות לא דיכוטומית, אלא על רצף אשר מאפשר עושר של הגדרות ונתינת מענה לא רק לקצוות ) כולל התייחסות לקול המסורתי.( נדרש עדיין ליבון ודיון של אילו תכנים ילמדו יחד ואילו בנפרד, צורך שעלה הן מהורים חילוניים והן מהורים דתיים. דיון זה יש לקיים עם צוות בית הספר ובהנחייתה של יעל ממיתרים." במהלך ארבעת העשורים האחרונים קמו והתפתחו עשרות קהילות ובתי חינוך משלבים ברחבי ישראל. את התופעה חקר, העיתונאי והפעיל החברתי הדתי לאומי ,אליישיב רייכנר. מעניין ללמוד את התהליך שעבר רייכנר אשר נכנס מקלל למסע החקר ויצא מברך .בראשית מחקרו, ניתן לראות כי הוא מסויג מרעיון החינוך המשלב .במאמרו  לא לערבב: דתיים וחילונים לא צריכים ללמוד ביחד, שפרסם בינואר 2014 בטור באתר nrg, הוא מסביר את התנגדותו לבתי הספר המעורבים: " …לא השתכנעתי בנחיצותו ויתרונותיו של החינוך המשותף שבו ילדים דתיים וחילוניים לומדים יחד באותה כיתה ".  בספרו; כאן חיים יחד: סיפורן של מסגרות החינוך המשלב והקהילות המשותפות (2016) הוא מעלה את הקושי לייצר מערכת סינרגטית תומכת עבור כוחות הנתפשים כמנוגדים .עולה השאלה; האם; כדבריו, ניתן לדבר על "ישראליות חדשה?"  אריק בלום בביקורת אוהדת על הספר באתר "נוריתה :"הספר מדבר על מהות החינוך המשלב בהקשר חשיבות –
תוכן עניינים
הקדמה -.עמוד
3 רקע על בית הספר -.עמוד
3 סקירת ספרות –..עמוד
4 מתודולוגיה השערת המחקר החינוך המשלב –.עמוד
4 אתגר החינוך המשלב ..עמוד 4
פלורליזם והחינוך המשלב —
עמוד 7
רב תרבותיות –…עמוד 7
סובלנות -עמוד 7
מורכבות, זהות וחוויה בחינוך המשלב -…  עמוד 8
חינוך אנתרופוסופי –
עמוד 9  תחום הוראת אמנויות בבתי ספר אנתרופוסופיים -..   עמוד 11
מתודולוגיה עמוד
1 2
שאלות המחקר –עמוד
1 2השערת המח הבדלים מרכזיים בין החינוך המשלב לחינוך האנתרופוסופי -…    עמוד 13
מקומות מפגש של החינוך המשלב והחינוך האנתרופוסופי —    עמוד 14
מפעלים פטריוטיים בבית ספר 'קרוב' -..    עמוד 16
טקס ראש חודש -..
 עמוד 16
טיולים שנתיים -…
  עמוד 17
ציר הזמן תולדות העולם – תולדות עם ישראל —    עמוד 18
דיון מסכם
 עמוד 20 המלצות להמשך מחקר
עמוד 21
ביבליוגרפיה עמוד
2 2
נספחים –
עמוד 24