משפט בינלאומי - עקרון המשלימות

תקציר העבודה

תוכן עניינים:
פרשנות סעיף 17 לאמנת רומא -3
תחולתו של עקרון המשלימות -4
החובה לחקור ולהעמיד לדין בחוק הבינלאומי -10 החובה לחקור על פי בית הדין האירופאי לזכויות אדם -13
חוקיות החקירה על ידי הצבא- סקירה השוואתית –16
חוקי העימות המזויין התפיסה הלוחמתית של שטח והפעילות הלוחמתית בו –20 המערכת הצבאית החוקרת בישראל —
5 החסר בדין הפלילי הישראלי לצורך אפשרות לפעול ולהעמיד לדין בגין הפרות של דיני הלחימה לפי אמנת רומא –27
המשפט הבינלאומי: –28
החובה להתאמת המשפט הפנימי למשפט הפלילי הבינלאומי –28
סמכות שיפוט אוניברסאלית ועקרון המשלימות באמנת רומא 29
החסר שקיים במשפט הישראלי –29
חקירה על ידי צה"ל בראי הדרישות לחקירה אפקטיבית עצמאית וללא משוא פנים –31
עיקרי השינויים במדיניות החקירה של צה"ל 34
הימנעות צה"ל מפתיחה בחקירת מצ"ח בראי בית המשפט העליון -35
סיכום –36
לתשומת ממשלת ישראל 39
ביבליוגרפיה –41
המנגנון שנקבע ואשר כיום פועלים על פיו הינו מנגנון ה"משלימות" – complementarity– על פיו מהווה בית המשפט הפלילי הבינלאומי מנגנון משלים בלבד למערכת המשפט המדינתית. לפי עקרון "המשלימות", אשר נקבע בסעיף 17 לאמנת רומא, אם מדינת האזרחות של הנאשם ממצה עימו את הדין וההליך נעשה בתום לב, נשללת סמכות השיפוט של בית המשפט הבינלאומי הפלילי. "מיצוי הדין" מתייחס למצב בו הנאשם מועמד לדין או נחקר על ידי המדינה, בגין עבירות שמהותן זהה למהות הפשעים לפי אמנת רומא.
סעיף
1 7 לאמנת רומא:
עקרונות של קבילות (עקרון המשלימות):
1.         בית המשפט יקבע כי עניין אינו קביל כאשר:
א.        העניין נחקר, או הוגשה תביעה בעניין, על ידי מדינה אשר לה סמכות שיפוט                             לגביו, אלא אם המדינה אינה רוצה או אינה יכולה, ביושר לב, לערוך חקירה או                  להגיש תביעה בעניין; ב.         העניין נחקר על ידי מדינה אשר לה סמכות שיפוט לגביו, והמדינה החליטה שלא                     לתבוע את האדם הנדון, אלא אם ההחלטה הנה תולדה של חוסר רצון או חוסר                 יכולת של המדינה לתבוע את האדם ביושר לב; ג.         האדם הנדון כבר הועמד למשפט בגין המעשה נשוא התלונה, ועריכת משפט על                        ידי בית המשפט אסור על פי סעיף 20, פסקה 3; ד.         העניין אינו חמור דיו בכדי להצדיק פעילות נוספת של בית המשפט.
2.         על מנת לבחון את חוסר הרצון בתיק מסוים, בית המשפט ייבחן, בהתחשב בעקרונות             ובכללי ההליך הפלילי, כפי שאלה מוכרים על ידי המשפט הבינלאומי, אם אחד מהתנאים       הבאים מתקיים, ככל שהתנאים מתאימים:
א.        ההליכים נתקיימו, או עדיין מתקיימים, או ההחלטה של המדינה נתקבלה על              מנת להגן על האדם הנדון מפני אחריות פלילית בגין הפשעים תחת סמכותו של                   בית המשפט בהתאם לסעיף 5;                           ב.         ההליכים נדחו באופן בלתי מוצדק בהתחשב במצב הנתון, ובאופן אשר אינו                             תואם כוונה להעמיד את האדם הנדון לדין; ג.         ההליכים המשפטיים לא נוהלו, או אינם מתנהלים, באופן בלתי תלוי ובלתי                             אמצעי, אלא, בהתחשב במצב הנתון, באופן אשר אינו תואם כוונה להעמיד את                         האדם הנדון לדין.
3.         על מנת לקבוע חוסר יכולת בעניין מסוים, בית המשפט יבחן אם, בשל קריסה מוחלטת או      מהותית של מערכת המשפט המדינתית, או בשל היעדרה, המדינה אינה מסוגלת לעצור             את הנאשם או לאסוף את הראיות ולגבות את העדויות הנדרשות, באופן אחר אינה      מסוגלת לנהל הליך פלילי.
מיצוי הדין עשוי לכלול מחד גיסא הגשת כתב אישום נגד הנאשם והעמדתו לדין, ומאידך גיסא, חקירה שבסופה יוחלט שלא להעמידו לדין. במצב הדברים האחרון, כל עוד המדינה חקרה בכנות את נסיבות האירוע, וכל עוד החלטתה שלא להעמיד את הנאשם לדין אינה תוצאה של חוסר יכולתה או חוסר רצונה להעמידו לדין, אזי נשללת סמכות השיפוט של בית המשפט הפלילי הבינלאומי. כך, עקרון המשלימות משמש כהגנה מפני תביעה פלילית בבית המשפט הפלילי הבינלאומי. אולם, על מנת שאזרחים ותושבים ישראליים "ייהנו" מהגנה זו, על ישראל להיות מסוגלת להעמידם לדין בגין מעשים האסורים באמנת רומא, ומכאן החשיבות הרבה המוענקת להתאמת הדין הישראלי להוראות אמנת רומא.