התיאטרון הישראלי, קונפליקטים ותהליכי שינוי – דרך המחזה "דוחקי הקץ"

תקציר העבודה

תוכן עניינים

מבוא 3
השסע הדתי-חילוני 4
עליית הימין הדתי-לאומי-החרפת השסע 4
תיאטרון בחברה 5
קונטקסט חברתי-פוליטי 5
רפרטואר 6
המחזה-דוחקי הקץ 6
סיפור העלילה 9
התכוונות 12
אינטר-טקסטואליות אופקית 13
טקסט 14
דמויות 14
סוציו-נרטיב 18
סוציו-סמיוטיקה 21
סוציו-לינגוויסטיקה 22
התקבלות 22
סיכום 25
ביבליוגרפיה 25

מבוא
עבודה זו עוסקת במחזה "דוחקי הקץ", שנכתב על ידי המחזאי מוטי לרנר, ועלה בתיאטרון החאן ב-2013 בבימויו של רוני ניניו, "דוחקי הקץ" מבוסס על סיפור של רב בישיבה בשם חגי רוזנפלד (אותו מגלם ניר רון) שעזב את הדת ואת ביתו בשל סיפורים ומצוות שנתפסו כלא מוסריים בעיניו, עד שהגיע למצב שעל פי עדותו "מרגיש שלא מאמין באלוקים שמצווה על השמדת עם, לא בו ולא בתורתו" .
במקביל לעזיבתו את הדת והבית, חגי ממשיך להיפגש עם בנו יובל (אותו מגלם איתי זבולון) שדווקא הולך ומתחזק (בדת, ובהזדהותו עם העמדות הפוליטיות והאידיאולוגיות של ה"מתנחלים" בכלל, ושל אלו המכונים "נוער הגבעות" בפרט) ומתחפש בפורים לברוך גולדשטיין- לטענתו בתור בדיחה, אביו חגי לא מקבל את זה, וכתוצאה מכך יוצא לתחקיר על דמותו ומניעיו של גולדשטיין שירה ב-29 ערבים במערת המכפלה ב-1994, ומנסה לבדוק האם ואלו רבנים הניחו את היסודות שהניעו אותו לעשות מה שעשה, הן באופן פרטני האם הוא קיבל "היתר הלכתי" לפני הרצח, והן באופן כללי- מנסה לבדוק האם יכול להיות שהושפע בצורה עקיפה מ"פסקי הלכה" וכדומה של רבנים שונים שכביכול מתירים למעשה הריגת גויים, המחזה שכאמור, מתחיל ב"בדיקה" הולך לכל אורך הדרך ומראה נרטיב שטוען שגולדשטיין אכן לא פעל בחלל ריק, ושבהחלט יש רבנים שתומכים לפחות למחצה ולשליש ולרביע במעשים כדוגמת הטבח, שגולדשטיין עשוי היה להסתמך על פסקי ההלכה והדרשות שלהם, בין אם קיבל את אישורם לטבח בצורה ישירה, ובין אם הבין מהם בצורה עקיפה יותר שמעשים כגון אלו אכן רצויים.
בסופו של דבר, המחזה מסתיים בכך שהבן יובל הולך ונכנס ברשת של אותם "קיצוניים" עד שמגיע למצב שלא רק שמצדיק את מעשיו של גולדשטיין, אלא מצהיר מפורשות שהלוואי ויזכה לעשות מעשים כאלו ג"כ.
התיאטרון הישראלי כחלק מהתרבות העברית, משמש במה הן לחשיפה בוטה של עימותים ואי הסכמות בחברה הישראלית, בדומה למתרחש ב"דוחקי הקץ", והן לצורך בחינה הזיקות הקיימות בין ההצגה לבין המציאות החברתית מאפשרות חשיפה של קונפליקטים מודחקים והמחשה של שסעים. ולמעשה הנחת היסוד היא שתיאטרון משקף מציאות חברתית אבל גם מעצב אותה.
הרפרטואר, ובעיקר השינויים שחלו בו, משקפים את ייצוגן המשתנה באומנויות של הקבוצות השונות בחברה הישראלית והיחס המשתנה אף הוא אליהן – מלמדים על תהליכי דמוקרטיזציה בתרבות בישראל.

בעבודה זו אתייחס להיבטים החברתיים והפוליטיים של ההצגה "דוחקי הקץ" הבאים לידי ביטוי בשסע הדתי-חילוני בדגש על עליית הכוח והייצוג וההשפעה של הימין הדתי-לאומי והמתנחלים.
תחילה אסקור את השסע הדתי-חילוני בישראל בדגש על עליית השפעתו של הימין הדתי-לאומי, לאחר מכן אסקור את הקונטקסט להצגה ואת מיקומה ביחס לרפרטואר, לאחר מכן אציג את הרקע וסיפור העלילה, לאחר מכן אנתח את ההצגה מבחינת התכוונות היצורים, טקסט והתקבלות.
המחזה "דוחקי הקץ" הינו מחזה המשויך לתחום "מחזאות פוליטית" הנכנס לנושאים הנתונים במחלוקת פוליטית עזה, עוסק ונוגע בין היתר בקונפליקט החילוני-דתי בישראל (בדגש על עליית השפעתו של המגזר הדתי לאומי וה"מתנחלים"), שנראה שמעסיק את הישוב היהודי עוד מראשית לידתה של התנועה הציונית, בין היתר-המתח בין הישן לחדש, בין המסורת לבין הרצון לחדש, בין הזהות והשורשים לבין הביקורת על חלקים מסוימים , שהוגדרה במושג "שנאת עצמו" על פי ברוך קורצוויל, אמנם, לפעמים נוטים "לשכוח" את העימות, ועוסקים יותר ביומיום השוטף ו/או בנושאי בטחון שנראים כדחופים יותר, ואת העימותים פותרים במעין ניסיון של סטטוס-קוו כזה או אחר עם שינויים מותאמים, אבל נראה שזה תמיד נמצא מתחת לפני השטח, וזוכה להתפרצויות מפעם בפעם בעיקר מסיבות פוליטיות.