מיתוס ואתוס בקולנוע הישראלי

מוסד לימוד
סוג העבודה
מספר ממ"ן 11
מקצוע
קורס
מילות מפתח , , , , , ,
שנת הגשה 2015
מספר מילים 1861
מספר מקורות 4

תקציר העבודה

שם הקורס: מיתוס ואתוס בקולנוע הישראלי ממ"ן
1 1
תאריך הגשה: 24.04.2015 שאלה
1 :
א. זיכרון קולקטיבי הוא זיכרון אשר משותף לאנשים בעלי מכנה או רקע דומה לקבוצה מאוחדת. בדר"כ יש בה מאפיינים משותפים כגון שפה, דת, מנהגים, פולקלור, אירועים היסטוריים ולאומיים אשר מעצבים את זהותם הלאומית. אותם המאפיינים המשותפים הם המרכיבים את הזיכרון הקולקטיבי של אותו עם או לאום. הזיכרון הקולקטיבי הוא זיכרון או דימוי של זיכרון מהעבר אשר מועבר לדורות קדימה באמצעות עזרים שונים (ספרים, ציורים, תמונות, סרטי קולנוע וכו'), ולא מאורעות שנחוו בהכרח על ידי אותה קבוצת אנשים. הזיכרון הקולקטיבי לרב מוכתב ונקבע על ידי המוסדות הממלכתיות: הממשלה, מערכת החינוך וכו'.
זיכרון קולקטיבי מסוג זה נקרא זיכרון קולקטיבי הגמוני, כלומר המוגדר מטעם גורמים רשמיים, בחסות המדינה- זיכרון קולקטיבי מורשה. הקולנוע משתייך לקטגורית זיכרון קולקטיבי לא מורשה, משום שהוא נעשה באופן פרטי, מלבד סרטים אשר ממומנים ע"י הממשלה. באופן כזה הממשלה יכולה ליצור זיכרון קולקטיבי בעל אידיאולוגיה ספציפית התואמת את צרכיה, ולשלוט בזיכרון הקולקטיבי באופן כזה שייבנה אצל הצופים דימוי מכוון של אירועים היסטוריים.
זיכרון קולקטיבי ומציאות היסטורית שונים מפני שרמת הדיוק והירידה לעומקו של העבר או אירוע היסטורי מסוים היא שונה. במשך שנים רבות הקולנוע נתפס ככלי בידורי להמונים, ולא ככלי תיעודי היסטורי. באופן דומה ראו את הקולנוע ההיסטוריונים. הם העדיפו את המילה הכתובה, המקור הכתוב- שנחשב בעל חשיבות עצומה ככלי היסטורי. בעבר, ההיסטוריה נכתבה על ידי אנשים משכילים, אליטות, ולכן ההערכה כלפי המקור הכתוב הייתה גדולה בהרבה. מכאן, שמי ששולט בדפוס, בחומר התיעודי הכתוב, שולט בתפיסת ההיסטוריה. על ההיסטוריון היה לחקור את המציאות ההיסטורית מזוויות רבות, בדרכים שונות ולהגיע להבנה מלאה ועמוקה של האירועים. כלומר לא בהכרח הממצאים שמצא תאמו את הזיכרון הקולקטיבי שננטע בעם על ידי הגומרים השונים.
הסרט "לחיים חדשים" משתייך לקולנוע הלאומי-הרואי, אשר הנרטיב שלו משרת את האידיאולוגיה הציונית ומאדיר את הגיבור היהודי הארצישראלי. מאפיינים רבים של הזיכרון הקולקטיבי של אותה תקופה מצויים בסרט, כדוגמה; המפעל הציוני, דמותו של היהודי החדש, הקיבוץ והעיר. כדי להבין את הזיכרון הקולקטיבי שהשריש הסרט "לחיים חדשים", יש להבין את ייצוגו של דמותו של היהודי הגלותי. דמותו של היהודי "הישן" תיארה את דמותו של היהודי הגלותי, הנרדף, הפחדן, שאינו יכול להגן על עצמו, אינו יודע להשתמש בנשק, עוסק במקצועות שאינם דורשים עבודת כפיים (רואי חשבון, מלווים בריבית ועוד). היהודי הגלותי שונה לחלוטין מהזיכרון הקולקטיבי של היהודי החדש שמציג הסרט "לחיים חדשים".
סצנת הפתיחה בסרט "לחיים חדשים" מציגה את ארץ ישראל כמקום ממנו עזבו היהודים, ומי שאכלס את הארץ מאז היו הערבים. הם מתוארים על אופן השלילה, כדי לחזק את ייצוגו של היהודי החדש שיגיע לאכלס מחדש את הארץ; הם פרימיטיביים, האדמה אינה מעובדת, הם משתמשים במכונות לא –
**ללא ביבליוגרפיה