מבוא
השימוש במשל " כל העולם במה ואנחנו שחקנים בו" או "העולם כתיאטרון" , הנו מטאפורה המוכרת מעולם התיאטרון. השאלה היא: למה דווקא מטאפורה מן התיאטרון? בחברה ובתיאטרון בד"כ משתמשים באותם החומרים. משתמשים בבני אדם וביחסי הגומלין ביניהם, באירועים ובעלילות שמתרחשות בחיים. השימוש של התיאטרון  בחומרים זהים ליצירתו האומנותית   גורם לבלבול ולטשטוש הקווים בינו לבין החברה.
לאדם יש מניעים רבים לשלוט ברושם שהפרטים מקבלים על המצב כשבאים במגע אתו.
כאשר ממלא אדם תפקיד זה או אחר בחברה הוא מעוניין שקהל צופיו יקבל ברצינות את הרושם שהוא מנסה ליצור בעיניו. מבקש שיאמינו כי הטיפוס שהם רואים הוא אכן מה שמצפים ממנו שיהיה בהתאם לתפקיד שהוא ממלא.
משחקים הם תופעה נפוצה וידועה לכול, עם זאת קשה מאוד להגדיר את מהותו של המשחק. חוקרים רבים ניסו להגדיר מהו "משחק" והגיעו למסקנה שכמעט בכל תחום בחיים קיימת תופעת המשחק. בתחומים רבים  הגבולות בין משחק לבין מה שאינו משחק אינם קלים להבחנה.
האם חיינו דומים למשחק? האם המשחק בתיאטרון והמשחק בחיים הוא אותו משחק?
מה בין התפקיד של השחקן בתיאטרון לתפקידים שלנו בחיים?  האם לאורך כל החיים אנו מחליפים מסיכות חברתיות כדי שיתאימו לתפקידים החברתיים? האם יש מצב בו אנו איננו משחקים?
על חלק משאלות אלו אנסה לענות בעבודה זו באמצעות מושגים שונים כמו: תופעת המשחק, התפתחות המשחק, תורת התפקידים, מהו תיאטרון ולבסוף באמצעות הזיקה בין החברה והתיאטרון.